2 ביולי 2010 בשעה 9:30

ביקורת: הרפתקאותיה המופלאות של אדל

לואיז בורגואן. מתוך הרפתקאותיה המופלאות של אדל.

נהדר, מצחיק, שובה, נוגע, הורס, יפה, עשוי היטב, זורם, קליל, מעלף, מרגש והזוי – או פשוט: "הרפתקאותיה המופלאות של אדל" הוא סרט מעולה! חובבי חוברות קומיקס ישנות בכלל, וחובבי חוברות קומיקס ישנות בפרט, חובבי ספרי הרפתקאות של פעם וחובבי ספרי הרפתקאות של היום – זה הסרט בשבילכם. ולכל השאר, זהו עדיין סרט חובה. במיוחד לכל מי שמחפש את האנטי-תזה של סרטי הקומיקס במאה ה- 21, וגם לכל אלה שלא מחפשים שום דבר גרנדיוזי, מלבד הנאה מוחלטת של כמעט שעתיים, מלווה בצחוק מתגלגל ממושך…

אמנם אנחנו אוהבים ללכת לסרט "דף חלק", בלאנקו, ללא רקע – אבל בכל זאת נספר מעט לכל אותם אנשים שטורחים לבדוק ביקורות לפני שהם רצים לקנות כרטיס… אז הז'אנר הוא סרט קומיקס, אבל ממש לא מה שהרגילו אותנו אליו בתקופה האחרונה. הפעם, לקחו את המקור – והשתדלו להישאר נאמנים לו – ולו מבחינת אותנטיות המתאימה לתקופה ואפקטים לא מרהיבים במיוחד. אם נסכם את זה בצורה אחרת, הרי שטוב מאד שהסרט הזה לא נעשה בהוליווד, שכן ככה הוא נשאר נאמן למקור, לא ממוסחר, ועדיין כל כך רלוונטי ונהדר.

לוק בסון הוא שביים, הפיק, ואף כתב את התסריט (כמובן שעל בסיס יצירותיו של ז'אק טארדי). את בסון אמורים לזהות, שכן הוא די נמצא בכל מקום לאחרונה – אם בתור מפיק, אם בתור תסריטאי, ולעיתים גם בתור במאי, לרוב בסרטים קטנים ומוכרים פחות, ולעיתים גם בהפקות גדולות יותר… אם להיות מדויקים, הרי שאת הסרט "מפריז באהבה" (עם ג'ון טרבולטה) הוא כתב והיה שותף בהפקה, וגם כך לגבי הסרט "חטופה" (עם ליאם ניסן). בלי לקרוא את הספרים המקוריים של טארדי, נראה כי בסון עשה עבודה טובה – ושוב נציין את דעתנו לגבי העובדה שהסרט לא עבר לידיו (הרעות החולות?) של הוליווד, ונשאר בגדר פנטזיה קלאסית צרפתית. פשוט נהדר.

מתוך הרפתקאותיה המופלאות של אדל.

איך מתארים סרט כזה? אזהרה: העלילה משוגעת! הסרט נפתח בצורה הקלאסית של מספר, המדבר בשפה הצרפתית ומנסה לייצר איזושהי נקודת פתיחה, עוגן כלשהוא, שהצופה יוכל להיאחז בו לפני שהעלילה האמיתית מתחילה בכל הכוח. מדובר בשנת 1912 בפריז, צרפת. בסופו של דבר – מכלול הסיפורים הקטנים נשזרים לכדי סיפורה של אדל בלאן-סק (אדל יין-לבן בתרגום חופשי), עיתונאית חוקרת אמיצה שעושה את דרכה למצרים על מנת למצוא מומיה מסוימת (כרגע נשאיר את הסיבה עמומה).

בינתיים, בפריז – בוקע לו מהביצה שלו, במוזיאון הטבע, דינוזאור שמינו נכחד לפני 136 מיליון שנה! הדינוזאור הנדיר הזה גורם, מן הסתם, להרבה צרות ופאניקה – ומיטב האנשים בצמרת הפיקודית בפריז נרתמים על מנת לפתור את התעלומה וללכוד את הציפור המוזרה. יש לציין שמיטב האנשים מייצגים דמויות שכאילו נבחרו אחת-אחת, מתוך הלקסיקון של הטיפוסים הכי טיפוסיים של פריז באותה תקופה, מה שמוביל לאתנחתאות קומיות לא מעטות. שני הסיפורים (אדל והדינוזאור) והנלווים אליהם – נפגשים לכדי סיפור אחד, שממשיך בשיטתיות נעימה להצחיק, להפתיע ולהוביל אותנו קדימה בעלילה, בלי להרגיש לרגע אחד שהזמן עובר.

יסלחו לנו האנשים שעמלו קשה, אולם את השחקנים בסרט – לא הכרנו מראש. אף לא אחד. ובכל זאת, השחקנית הראשית לואיז בורגואן, שנראית בעניינו כמעין שילוב צרפתי של איילת זורר ושל דנה ספקטור – כבשה אותנו בקלות. אולם זוהי מטרתו של הסרט, ולכן אל תרגישו נבגדים אם גם לכם זה יקרה, תוך זמן קצר במהלך הסרט. מלבד בורגואן, שאר השחקנים עושים גם כן את עבודתם נפלאה, ובעזרת מלאכת איפור נהדרת, ותלבושות מעוררות השראה – לעיתים קצת מפחידים אותנו מבחינה ויזואלית – אולם בסופו של דבר נפלאים, אחד אחד.

האפקטים לא הוליווד, התקציב גם כן לא, אבל העריכה גאונית, הסיפור מצוין, השחקנים נפלאים, התלבושות מעולות – ושוב יש רק להודות על כך שהסרט הנפלא הזה נשאר בחדר העריכה הצרפתי, ששמר עליו והפך אותו להיות ים של מקוריות בתוך ז'אנר הקומיקס והאקשן הנוכחי.

לסיכום, אם לא הצלחנו להעביר את המסר – כל כך שווה ללכת לראות, שחבל שקראתם עד הסוף את הביקורת… תטריחו את עצמכם, ולא תצטערו! תסמכו עלינו.

דירוג: