5 באוגוסט 2010 בשעה 12:00

ביקורת: גנוב על הירח

מתוך גנוב על הירח.

אם לא שמתם לב אנחנו בעיצומה של מתקפת סרטים מצוירים (ובתלת מימד). בניגוד לסרטים דוגמת "שרק", "צעצוע של סיפור" ו"עידן הקרח" על המשכיהם, שילדים ומבוגרים נהנים מהם, "גנוב על הירח" מיועד לילדים. ובניגוד ל"דוב דוב והירח" שמוקרן רק בדיבוב עברי, "גנוב על הירח" מופץ גם באנגלית מכיוון שמאחורי קולות הדמויות עומדים שחקנים מפורסמים, כולל ג'ולי אנדרוז הוותיקה ("צלילי המוסיקה", "מרי פופינס" ו"שרק 2"), והעלילה הסבוכה-יחסית לא ילדותית במהותה. בהתחשב בשמות הקומיקאים שאספו, ציפיתי למשהו מצחיק יותר מסטיב קארל ("דייט לילי"), וויל ארנט ("משפחה בהפרעה"), ג'ייסון סיגל וראסל ברנד (שניהם "קח את זה כמו גבר").

כמו ברוב הסרטים שמאלצים אותנו להרכיב משקפיים (לא נוחים במיוחד למי שכבר מרכיב משקפיים), לא עושים כאן שימוש נרחב בעומק שמאפשר המימד השלישי (עד כתוביות הסיום, חכו לקטעים הנוספים בסוף). זו בעיקר דרך לדרוש יותר כסף על הכרטיס. בסרטים מצוירים בתלת מימד פחות מבחינים בכך שהמשקפיים מחשיכים את התמונה, אך הפעם הדבר יותר בולט מהרגיל.

האגו של ד"ר גרו (קארל) נפגע כשמתגלה שמישהו גנב את הפירמידה הגדולה במצרים. הוא מחליט לבצע פשע מדהים עוד יותר: לגנוב את הירח. על מנת לגנוב אותו עליו להקטין אותו לפני כן, כמובן. כדי להגיע למכונה המקטינה, עליו לפרוץ לביתו של האיש שגנב את הפירמידה. כדי לסייע לו להיכנס לבית המבוצר, הוא מאמץ שלוש יתומות (הן כנראה באות בסט, אחת לא היתה מספיקה לו). הקטעים שלו עם הבנות הם הטובים ביותר בסרט, הם בעצם ה"לב" שלו. העלילה קצת פחות איתנה.

מתוך גנוב על הירח.

לעזרתו של גרו עומד גם צבא של יצורים צהובים שהם הכלאה בין ה"חייזרים" הירוקים בעלי שלוש העיניים מסרטי "צעצוע של סיפור" ולטיקה, דמותו של אנדי קאופמן בסדרה "טקסי" (שם הוא דיבר בשפה "זרה" שהוא המציא וערבב בתוכה מילים באנגלית). הקטעים אִתם מדגימים במיוחד את הפנייה לקהל צעיר.

מפעם לפעם אוהבים להתלונן בארץ על תרגום שמות סרטים מאנגלית. הבעיה שיש לי עם השם "גנוב על הירח" (במקור "נתעב שכמותי" או משהו כזה) היא שתמיד צריך לקחת בחשבון שיכול להיות סרט המשך ("הנוסע השמיני"?), במיוחד כשמדובר בסרט אנימציה. הסרט הצליח מעבר למצופה בארה"ב (מעל 200 מיליון דולר בארה"ב לבדה), ורוב הסיכויים שהירח לא יוזכר בסרט ההמשך.

דירוג: