מניירות ללא ערך

בעשור האחרון ביים אוליבר סטון מספר סרטים תיעודיים על מנהיגים בעייתיים, שאותם הוא למד להעריץ. שני סרטים על פידל קסטרו, אחד על יאסר ערפאת, ורק לאחרונה סרט שגיבורו הוא הדמגוג השנוי במחלוקת מוונצואלה הוגו צ'אבס.

היתה גם בקשה (שסורבה) לסרט על מחמוד אחמדינג'אד, וסדרה היסטורית בשלבי הפקה ראשוניים שאמורה להקנות פרספקטיבה חדשה על הרוצחים הגדולים של המאה ה-20. רמז למי שלא יכול לחכות: הממשל האמריקאי אחראי לזוועות גדולות יותר מאדולף היטלר יוזף סטאלין ומאו צה טונג.

מי שעוקב אחר פועלו זה של סטון, לא הופתע מהערותיו האנטישמיות בראיון, שבו ליהג על השפעת הלובי היהודי וחשיבות היתר שניתנת לשואת היהודים. אך גם התנצלותו של סטון ביום שלמחרת אינה מפתיעה. אין זו הכרה בטעות של תוכן, אלא בטעות אסטרטגית הנוגעת לדרך אמירת הדברים. מה עושים כשליבך עם נעם חומסקי וגופך בהוליווד המנוונת? עושים סרטי תעודה בשביל הנפש, וקולנוע עלילתי בשביל הכיס.

סכיזופרניה תכליתית זו מסבירה את סטון, הפטריוט האמריקאי, המשתקף מסרטיו העלילתיים. בשני סרטיו האחרונים "מגדלי התאומים" מ-2006 ו-"W" מ-2008 הוא הפגין זהירות מופלגת. ב"מגדלים" מהווה הפטריוטיות את מפלטו של הבימאי המתאושש מהכישלון של "אלכסנדר" (2004), וב-"W" זוכה הנשיא ג'ורג וו. בוש לפורטרט כמעט סימפטי. מה החבר צ'אבס היה אומר על זה?

ברוקר טוב, אוליבר

בסרטו הנוכחי "וול סטריט – הכסף מדבר" ("Wall Street 2: Money Never Sleeps") - סוג של המשך לסרטו "וול סטריט" מ-1987 - סטון מתיימר להסביר את גורמים למשבר הכלכלי של 2008, וליצור משל רב עוצמה על דמותו של הקפיטליסט האמריקאי. גורדון גקו (בגילומו הבלתי נשכח של מייקל דאגלס) טבע בסרט המקורי את המשוואה שנחרתה בזיכרון: "Greed is Good" – "תאוות בצע טובה". הסרט הסתיים בהכנסתו של גקו לכלא.

בפתיחה של "וול-סטריט 2" הוא משתחרר לאחר שמונה שנות מאסר. הסרט קופץ מיד שש שנים קדימה, לגקו המתנהג כחוזר בתשובה. כעת הוא תוקף בלהט את הנוכלויות הפיננסיות החמורות בהרבה של הדור החדש. פריצת המשבר הגדול תהיה רגע המבחן לכנותה של טרנספורמציה מפתיעה זו.

שני דורות בוול סטריט. לה-בוף ודאגלס

גיבור הסרט הוא צעיר בחיפוש אחר תחליף אב. ג'ייק (שייה לה-בוף), עובד מבריק בחברת ההשקעות "קלר-זאבל" (הגרסא של הסרט ל"בר סטרנס", חברת ההשקעות הענקית שקרסה במשבר). ההתמחות של ג'ייק היא באנרגיה נקייה, ואת מאמציו הוא משקיע בגיוס כסף לחברה שמפתחת טכנולוגית היתוך גרעיני - מקור לאנרגיה נקייה ואינסופית.

העיסוק השני של ג'ייק הוא טיפוח הקשר שלו עם חברתו ויני (קארי מליגן), שהיא לא רק מפעילת אתר חדשות פוליטי אלטרנטיבי באינטרנט, אלא גם הבת של גקו, שהתנכרה לאביה. בכספי הבונוס המפתיע אותו הוא קיבל מהבוס האבהי לואיס זאבל (פרנק לנגלה), הוא מתכוון לקנות לה טבעת עם יהלום שישקף את גודל אהבתו.

מניות זאבל

העלילה מתקדמת בשני צירים – בראשון מוצגת התפתחותו של המשבר כש"קלר-זאבל" קורסת, ומניותיה נחמסות על ידי ברטון ג'יימס (ג'וש ברולין), המנהל חסר המעצורים של "צ'רצ'יל-שוורץ" (ה"גולדמן-סקס" של הסרט). ג'ייק, שחסכונותיו ממונפים נמצא על סף חורבן כלכלי, ובנוסף הוא גם צריך לתמוך באימו (סוזן סרנדון), סוחרת זעירה בנדל"ן שחמדנותה מייצגת את המוני האמריקאים שלקחו משכנתאות מתוך אמונה בהמשך התנפחות הבועה.

סטון. מכשירים עלילתיים מפוקפקים (צילום: Getty Images)

בציר השני, ג'ייק מנסה להיעזר בניסיונו של גקו, בעודו מנסה לתרום לחידוש הקשר בין הבת והאב. גקו אמור גם להנחות אותו (ואותנו) בהבנת המקור לקריסה, ולהדריך את הגיבור בניסיונו לנקום בברטון ג'יימס.

הסרט קולח גם אם הוא רחוק מלהבריק. דאגלס וברולין מבצעים תפקידיהם היטב ובחדווה, ולה-בוף מפתיע בהופעה שבה קיים, לשם שינוי, קשר למשחק. כסוג של בידור הוליוודי על המשבר, הסרט אפשרי. אך סטון מתיימר להסביר גם את המנגנונים הנפשיים של הדמויות וגם את טיבה של המערכת הפיננסית. מכיוון שאינו מעז לחדור לעומקן של התופעות הפיננסיות הוא מסתפק באפיון "רעים" פשטני כמקור למשבר, והכרעתם כאפשרות המוצא הפשוט ממנו.

כדי ליצור אופטימיות שאינה במקומה סטון משתמש בשני מכשירים עלילתיים מפוקפקים. הראשון הוא לידתו של תינוק שאמורה להוביל לשינוי, כבמטה קסם,

באופיין של דמויות בעיתיות בסרט (אני שומר על ערפול בכדי לא לחשוף פרטים עלילתיים), והשני הוא הטכנולוגיה של "היתוך נקי", שמתפקדת כאפשרות למימוש הפנטזיה לכלכלה טהורה, אקולוגית ומוסרית כאחד. מכשירים אלו מזכירים את המכשירים הפיננסיים המפוקפקים של וול-סטריט. שניהם מתבססים על זלזול בוטה באינטליגנציה של הצרכנים.