עבריין צעצוע

בן אפלק, המוכר כשחקן ותסריטאי זוכה אוסקר ("ויל האנטינג"), ביים ב-2007 את הסרט היפה "נראתה לאחרונה". בעבודתו הראשונה הוא הוכיח יכולת מרשימה בהדרכת שחקנים, ונכונות ליצור קולנוע בוגר, הנמנע ממתן תשובות פשוטות לדילמות מוסריות.

בסרטו השני, דרמת פשע-פעולה בשם "גנב עירוני" ("The Town"), אותה מורכבות רגשית לא נמצאת, ובמקום זאת יש בו כמות לא מבוטלת של מהלכים עלילתיים בנאליים ומפוקפקים באמינותם. הבעיות הללו נובעות בעיקרן מהתסריט (שאפלק נמנה על כותביו).

חרף המגרעות האלה, אפלק מביים בידור ז'אנרי קולח. קולנוע שיש בו משחק, בנייה ממשית של סיטואציה דרמטית וכמה סצנות אקשן ראויות. זה אולי לא נשמע הרבה, אך בהוליווד שבה חלק גדול מהבמאים התמכר לסגנון רעשני וחלול, השמרנות הקלאסית של אפלק הבמאי היא בגדר שינוי מרענן.

שורשי הפשע

דאג מקריי (אפלק) הוא מנהיג כנופיית שודדי בנקים מיומנת, הפועלת בבוסטון. הוא, וכל חברי כנופייתו, גדלו ועדיין גרים בשכונת צ'רלסטון הידועה לשמצה במספר השיא של שודדי בנקים שיצאו מקרבה.

דאג הוא דור שני במקצוע. אביו סטפן (כריס קופר) הוא שודד קשוח שנכלא לשנים רבות; אמו ברחה מאביו והתאבדה; הוא גדל יחד עם חברו הטוב ג'יימס (ג'רמי רנר), אסיר משוחרר וכעת גם אחד משותפיו לכנופיה; כנופייתו כפופה להוראות של פרגי (פיט פוסטלוויט), בוס הפשע של השכונה המנהל את עסקיו מתוך חנות פרחים, ושולט על חייו של דאג ממש כשם שהפעיל בזמנו את אביו. שוד בנקים, לכן, אינו רק מקצוע, אלא גילום של שורשיו המשפחתיים והתרבותיים.

דאג (אפלק) וכנופייתו.

בתחילת הסרט, במהלך שוד בנק שמסתבך, הכנופיה חוטפת את קלייר (רבקה הול), מנהלת הבנק הצעירה. החברים משחררים אותה ללא פגע, אך מאיימים עליה שלא תסגיר מידע ל-F.B.I. כאשר השודדים מגלים כי קלייר היא דיירת שעברה לגור בשכונתם, ברור כי פוטנציאל הסכנה הנשקפת ממנה גדל.

דאג השקול דוחה את הצעתו של ג'יימס חמום המוח לחסלה. במקום זאת, הוא מציע לעקוב אחריה, ליצור איתה קשר ולפקח מקרוב על המידע אותו היא עלולה להעביר. ייתכן כי האשמה היא בניסיון המוגבל שלי בשוד בנקים ובהשתקת עדים, אך אני מודה כי לא הצלחתי להבין כיצד מגע צמוד עם עדת המפתח אמור להיות פתרון של הבעיה.

הקשר הנוצר בין השניים במכבסה השכונתית, מוביל להתאהבות הדדית בפרק זמן קצר להפליא. דאג מסתיר ממנה את מקצועו ואת נסיבות היכרותם הראשונית. היא לא ממש טורחת לבדוק מיהו אותו גבר נאה ומחוספס שנכנס לחייה. זהו מהלך עלילתי הנדרש בכדי לייצר את המוטיבים השחוקים ביותר בסרטי פשע - השודד הרוצה לפרוש ומוטיב "השוד האחרון".

כנופיה פשוטה מדי

פעולת השוד הרעשנית בתחילת הסרט מציבה על זנבם של חברי הכנופיה את חוקר ה-F.B.I אדם פראוולי (ג'ון האם, המוכר למעריצותיו כדון דרייפר מ"מד מן", ומגלם בחן מריר דמות שטוחה). הלחץ של החקירה הולך וגובר, ודאג רוצה לפרוש מקריירת הפשע.

אפלק והול. הוא לא מסגיר את עברו, היא לא טורחת לברר

אביו הוא סמל לגבריות הרסנית שעלתה כאמור במחיר חיי אמו. הוא, לעומת זאת, אינו רוצה לאבד את קלייר. אבל ישנם גם כוחות הסובבים אותו - ג'יימס הלא יציב שנכנס לכלא במקומו והתובע ממנו מעשי שוד נוספים, כריסטה (בלייק לייבלי), אחותו של ג'יימס וחברתו לשעבר שרוצה לחדש את הקשר (יש לה תינוקת אך לא ברור ממי), ופרגי המרושע שלא רוצה לאבד את התרנגולת שמביאה לו מטילי זהב.

בקולנוע ההוליוודי המורגל בהצגת חברי כנופיות המשתייכות למיעוטים גזעיים ואתניים, ההצגה של כנופיה לבנה-קתולית, היא אירוע נדיר למדי (גם אם "השתולים" של סקורסזה, פעל באותו מילייה).

בהקשר זה האבירות השרמנטית של שודד הבנק, הניסיון לעצב אותו כדמות שבאופן טראגי נולדה לתוך חיים אלה ונדרשת למאמץ הירואי בכדי להשתחרר מכבליה - הכל מתקרב באופן מסוכן ומצער לאידיאליזציה הוליוודית.

בוסטון, העיר המטופחת והשלווה שהיתה הרקע לעלילה של "וויל האנטינג" ושל "נראתה לאחרונה", נולדת בסרט מחדש כעיר של רחובות זועמים, שודדים ללא מורא, משאיות כספים משוריינות מתהפכות ומרדפי משטרה בעצימות גבוהה. בוסטון כפנטזיה קולנועית, המתחרה בניו יורק של סקורסזה, או בלוס אנגלס של מייקל מאן.

אפלק עדיין חסר את השלמות הטכנית של מאן ("היט"), ואת הברק הסגנוני של סרטי הפשע של סקורסזה ("החבר'ה הטובים"). כרגע הוא מסתפק בהליכה בנתיב העשייה הקולנועית הקלאסית מהסוג המאפיין את סרטיו של קלינט איסטווד, וגם אם עוד יש לו דרך ארוכה - זה לא מעט.