שתף קטע נבחר

אמונה תפלה

מעריצים, ראו הוזהרתם: "תיקים באפלה: רוצים להאמין" הוא לא יותר ממותחן קלישאתי עם תמהיל מגוחך של ערכים נוצריים. שמוליק דובדבני התאכזב מהמפגש המחודש עם מאלדר וסקאלי


 

במיטבה, סדרת הטלוויזיה "תיקים באפלה", שרצה בין השנים 1993 ו-2002, שוטטה במרחבים שבין התשוקה התמימה, הילדותית, להאמין בקיומם של חיים חיצוניים ותופעות על טבעיות, לבין הרציונל המדעי, הבוגר, שמבקש לסתור את כל אלו. סוכני ה-FBI מאלדר וסקאלי סיפקו את שני קטביהּ של ההתייחסות הזו לעולם בעידן של תאוריות קונספירציה, אובדן אמונה, וחיפוש אחר רוחניות. בשיאו של הרגע הפוסט מודרני החמקמק, נעים היה להיווכח ש"האמת היא אי שם".

 

המעבר אל הקולנוע התבצע ב-98', כשהסדרה היתה בשיאה. קשה על כן להבין, מה משך את הוגה הסדרה ויוצרה, כריס קרטר, להנפיק דווקא עתה סרט המשך, “רוצים להאמין" שמו, בעיקר נוכח העובדה שגם נתוני סוף השבוע בקופות מעידים שלא היה בכך צורך מיוחד.


"תיקים באפלה: רוצים להאמין". עכשיו באים?

 

את התשובה אפשר אולי למצוא בקטע קצרצר אחד, שבו מגיעים מאלדר וסקאלי, עתה כבר "לשעברים", אל משרדי ה-FBI ושם, על רקע תצלומו התלוי על קיר של הנשיא הנוכחי בוש, נשמעת בפס הקול אותה שריקת פתיחה מפורסמת שנהפכה למזוהה כל כך עם הסדרה. כלומר, אמריקה החבולה של שלהי עידן בוש תרה אחר הגאולה, ומבקשת למצוא אותה בפיענוח של סימנים פארא-נורמליים ובאיתותים חוצניים. אמריקה רוצה לשוב ולהאמין.

 

"תיקים באפלה: רוצים להאמין" מציע, על כן, תמהיל מגוחך של לידה מחדש, גאולה נוצרית, חטא וכפרה. יותר מדי מרוח הסדרה המקורית לא נותר כאן, למעט דמותו של כומר פדופיל בעל יכולות על חושיות. הלה, כך מתברר, מסייע לסוכנות

הבילוש הפדרלית לאתר סוכנת שנעלמה בערבות הקפואות של וירג'יניה, בעוד מאלדר וסקאלי מוזעקים הנה כדי לקבוע אם פלבולי העיניים של הכומר אחוז הטראנס הם "על אמת".

 

ההמשך יוביל אותם למפגש עם גרסתו המודרנית של ד"ר פרנקנשטיין, ועל הדרך תצוץ גם סוגיה נוספת שעניינה אמונה: סקאלי, עתה רופאה בבית חולים קתולי, מטפלת בילד החולה במחלה נדירה, שתוביל למותו אם לא תמצא לה תרופה, ומיד. הסרט גורס ששיטוט ב"גוגל" יועיל במקום שבו אפסה כל תקווה, ובסופו תבין גם סקאלי המפקפקת – ושימו לב לשלוש נזירות העוקבות אז אחריה במבטן – שמה שהכי חשוב זה האמונה בכוח עליון. גאולה, הו גאולה.

 

הרוסים באים

העובדה ש"הרעים" הפעם הם רוסים המקננים בלבה של אמריקה, מעלה כמובן את זכרו של הקולנוע שהופק בימי השיא של ממשל רייגן, אז נשלחו גיבורים כסילבסטר סטאלון וצ'אק נוריס לתבוע את עלבונה של אמריקה מיד "האדומים”. עתה, עם הרמת הראש והעזת הפנים שנוקט בהן השליט הרוסי הנוכחי, דומה שהגיעה העת להסיר את הכיסויים מעל איום ותיק זה.


מאלר וסקאלי. המפגש המחודש רק מאכזב

 

המפגש המחודש עם מאלדר וסקאלי יגרום רק אכזבה למעריצים הוותיקים. עשר שנים אחרי הסרט הראשון, דיוויד דוכובני המזוקן חי בבדידות מזהרת, גוזר בקפידה קטעי עיתונים הקשורים לעיסוקו מפעם ותוקע עפרונות בתקרה. זה מהצד של ה"להאמין". ג'יליאן אנדרסון, לעומתו, מעדיפה את המדע על פני ההכרה הלא כל כך קונבנציונלית במה שלא ניתן להסבירו, ומייצגת את הצד "הלא מאמין". היא

נשלחת להחזיר אותו מן הכפור, ועל הדרך מתברר, לפחות בעבור מי שזנח את הסדרה בעונות המתקדמות שלה, שהשניים הם בכלל כבר זוג.

 

"רוצה להאמין" הוא לא רק ניסיון כושל לשנורר עוד כמה טיפות מלימון סחוט עד תום, הוא גם לא יותר ממותחן קלישאתי שנראה כמו בן דוד רחוק של "שתיקת הכבשים". נלעגת במיוחד דמותו של הכומר הנ"ל (בגילומו של בילי קונלי), והאופן שבו אנס נערי המזבח הזה הופך בסופו של דבר למעין קדוש מעונה, מטופש לא פחות משהוא מקומם.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: יחסי ציבור
מאלדר וסקאלי. לא התגעגענו
צילום: יחסי ציבור
לאתר ההטבות
מומלצים