קצין במבחן

"סטון" ("Stone,) הוא סרט מתעתע. לכאורה מדובר בדרמת מתח בכיכובם של שנים מהשחקנים המוערכים של הוליווד - רוברט דה נירו ואדוארד נורטון, אך בפועל זהו הוא סרט מוזר שכישלונו הכלכלי הוא בלתי נמנע.

צופים הסבורים שיגיעו לדרמת מתח סוערת ורווית קטעי אקשן, ואולי איזה טוויסט עלילתי קטן בסוף (בנוסח "פחד ראשוני", סרטו המוקדם של נורטון) צפויים לאכזבה רבתי. "סטון" הוא דרמה צנועה במימדיה ושאפתנית בתכניה הדתיים - עיסוק קודר בחטא, חולשת אנוש ואפשרות כפרה. השילוב בין סמליות דתית ומערכות יחסים אמביוולנטיות, שרב בהן הנסתר על הגלוי עלול לתסכל צופים רבים. ראו הוזהרתם.

גם לצופים המצוידים בסבלנות הנדרשת מסרט שכזה לא מובטחת התעלות. ניסיון קודם בקולנוע בעל תמאטיקה דתית מובהקת בוודאי יכול לעזור. אך בשונה מיצירות מופת כמו "אורדט" (קארל תיאודור דרייר) או "הקורבן" (אנדריי טרקובסקי), "סטון" מבלבל בהיותו קולנוע ז'אנרי-הוליוודי, לא המקום הטבעי להרהורים תיאולוגים כבדי ראש.

אל תטעו - הבמאי ג'ון קוראן אינו מתקרב ליכולות של דרייר וטרקובסקי, ו"סטון" לא מצליח להתעלות לדרגת השאפתנות המניעה אותו. ובכל זאת - כשמבינים באיזה סוג סרט מדובר, ניתן להעריך את החריגה משבלונות עלילתיות ואת אי הוודאות המתמדת השוררת בו. דמויות שקשה להזדהות עימן, נכונות למנוע סיפוקים רגשיים ותוצאות שאינן חד משמעיות הן לא ביטוי לחולשת הסרט אלא להעזתו.

החטא ואשתו

ג'ק מברי (דה נירו) הוא האדם שעלו מוטלת המשימה להעריך את זכאותם של אסירים לשחרור מוקדם. כלומר, הוא שופט בשר ודם עליו המבצע משימה בעלת נופך דתי - לבחון האם משיג הבקשה הצליח להפוך לאדם אחד מזה שביצע את העבירה, האם העבריין מסוגל לקבל אחריות על חטאיו.  

הסרט נפתח בסצנה המבהירה כי מברי עצמו אינו פתור מסוג זה של בחינה. בצעירותו הוא חטא בחטא כבד כלפי אשתו מדליין, כשאיים כי ירצח את התינוקת שלהם במידה והיא תנסה לעזוב אותו.

מפתיחה זו קופץ הסרט על פני עשרות שנים, לחודשים האחרונים לפני פרישתו של מברי לגמלאות. האיום הנורא מנע מאשתו לעזוב וכעת אנו רואים את מדליין המבוגרת (פרנסס קונרוי) שכילתה את ימיה בנישואים חסרי אהבה ומגע אנושי, חיים אבודים שאותם גזל בעלה.

דה נירו וקונרוי. מכפרים על החטאים ב"סטון"

מברי חי חיים בצל המודעות לאפשרות החטא והכפרה. בנסיעותיו במכונית, הרדיו מכוון תמיד על תחנות רדיו נוצריות והשיחות עם המאזינים בנושאים אלו. נדמה שכל חייו סובבים סביב הדיכוי של צידו האפל, אך האם דיכוי זה אינו אלא בריחה מהתמודדות עם ההשלכות המוסריות של חטאי העבר?

אחד התיקים האחרונים שעליהם מברי עובד הוא של ג'ראלד "סטון" קריסון (נורטון), אסיר שנשפט ל- 15 שנים על מעורבותו בהצתה הבית של סבו וסבתו במהלך שוד, אירוע שבו שותפו למעשה גם רצח את שניהם. סטון הוא דמות צבעונית ועשירה במניירות, עם פה גדול, פתיל קצר ופשטות מתעתעת.

בניסיונו להבטיח את השחרור המוקדם הוא רוקם מזימה, שבה אשתו היפה לוסטה (מילה יובוביץ) תפתה את מברי.

הקשר שנוצר בין אשת האסיר והאדם האחראי על גורלו של בעלה יכול היה להיות בסיס לדינמיקה בנוסח סרטי הפילם נואר, אך זו לא מטרת הסרט.

גאולתו של דה נירו

היחסים עם לוסטה מוצאים את מברי מאזור הביטחון של הקיפאון הנפשי, ובמקביל עובר סטון, המתנדנד על סף שיגעון, חוויה ספק מיסטית. מורכבותו של הסרט ניכרת בנסותו להציב את הדמויות של סטון ולוסטה ככאלו שיכולות להיות בה בעת ייצוג של הרוע ופיתוי, אבל גם נתיב עקלקל לגאולת דמותו של מברי.

שאפתנותו של הסרט מחייבת הופעות המשחק המרשימות. דה נירו חוזר סוף-סוף לגלות, בפעם הראשונה מזה שנים רבות, את היכולות שהפכו אותו לאחד הגדולים.

נורטון בונה היטב את הפרסונה המשתנה של סטון, מעילגות למימד האמביוולנטי הנע בין גילוי רשעותו והתעלות דתית אותנטית. המחוות קטנות בהן משתמשת קונרוי מעבירות כובד של חיים שלמים ואפילו יובוביץ מפתיעה בדמות מפתה-מטורללת-ערמומית.

הבמאי קוראן (שלאחרונה היה גם התסריטאי של "הרוצח בתוכי" של מייקל ווינטרבוטום) מעצב בדימויים, אך בעיקר בשימוש מושכל ומתוחכם ברמת הסאונד - עולם שבו נטל החטא תלוי כל הזמן באוויר. מנגד, זהו גם עולם המכיל גם את הקולות המבשרים על אפשרות הגאולה והשינוי בחייו של האדם. כמו גיבור הסרט, כך גם הצופים באולם הקולנוע צריכים להיות מסוגלים להקשיב.