משתבחים כמו שתן טוב
אם חששתם שג'וני נוקסוויל וחבריו איבדו את זה, אתם יכולים לישון בשקט: "ג'קאס 3D" הוא סרט היסטרי ומופרע לא פחות מקודמיו - והפעם גם אתם תרגישו כל מכת דילדו לפרצוף
כשיצא הסרט הראשון של כנופיית ג'קאס, המעריצים השתוללו משמחה על שזכו ל"פרק אחד ארוך של הסדרה". שמונה שנים אחר כך ויש להם פרק אחד ארוך במיוחד - ובתלת ממד. עכשיו, רק מישיבה בקולנוע, יוכלו בתקווה גם הם לחוות במציאות - או לפחות להאמין שהם חווים במציאות - כל מכה לביצים, כל הקאה, פלוץ או דילדו לפרצוף.
ללא ספק, טרנד תלת הממד בעיצומו. לאחר היסטריית "אווטאר" וקצת-פחות-היסטריית "אליס בארץ הפלאות", נמצא ככל הנראה הסרט הראוי ביותר לקבל חלק קטן מהנתח הכלכלי. זו לא בדיחה: באמת אפשר לחוש את הדילדו שזורקת החבורה לפרצוף, וזו רק מכה אחת מיני רבות שאנו זוכים להן במהלך הסרט. ללא פנטזיות, ללא דרמות - פשוט הפעלה של האפקט הכל-כך מהותי על המצלמה שמנציחה את כל הכאב והגועל בשעת אמת, ולנו נדמה שאנחנו שם איתם.
אבל לא מספיק טריק של מצלמות כדי להפוך תיעוד מטורלל שכזה למנצח. כמה חודשים לפני שיצא הסרט, עדיין נשאלה השאלה המתבקשת: האם ג'וני נוקסוויל, הבמאי ג'ף טרמיין וחבריהם עדיין יצליחו להצחיק? האם גם לאחר עשר שנים של פעלולים חוזרים ומגוחכים, עדיין נתגלגל על הרצפה? התשובה היא כן. בהחלט.
"ג'קאס 3D". משתבחים עם השנים
אמנם החבורה לא בהכרח מספקת סצנות כואבות או דוחות עוד יותר משני הסרטים הקודמים, אך היא מפנימה את המנטרה החשובה מכל: "לא חשוב מה אתה עושה, אלא איך אתה עושה זאת" - והיצירתיות של החברים בסרט השלישי היא בהחלט אדירה. מהאובססיה של נוקסוויל ללחימה בשוורים, דרך ההפרשות הדוחות ביותר שמחליט סטיבו לשתות ועד להפחדות המסורתיות של באם מרג'רה כלפי הוריו. מבחינת הדימיון הפסיכוטי שלהם, החברים השתבחו עם השנים כמו כוס חמה וישנה של שתן.
אחד מהחבר'ה
היצירתיות הזו היא שהופכת את הסרט לסוג של מירוץ. לאורך כל הדרך, המוח רץ בניסיון נואש לדמיין את התרחיש הקשה מנשוא שעומד לבוא בעוד שתי דקות, ברגע שהפעלול הנוכחי יסתיים. בנוסף, הוא מתחיל למיין וליצור תחרות בלתי נמנעת בין חברי הקבוצה. בין נוקסוויל, סטיבו, באם מרג'רה, ריאן דאן, פרסטון לייסי, ווי מאן, כריס פונטיאס, דייב אנגלנד ודיינג'ר אהרון - נשאלת השאלה: מי הכי מחופף מכולם? מי מחזיק באקסטרה אומץ בשביל למתוח את הגבולות מעבר לקצה? סוגיה עליה אפשר להתווכח רבות ותמיד נגלה שיש מישהו ששרד אימה גדולה יותר מהשני.
מתוך הסרט. מסתיים בשילוש הקדוש: סכנה, קיא וקקי
זו גם אותה היצירתיות שבה ניחנים כל חברי הצוות שהופכת את הרגעים הפשוטים למוצלחים ביותר. כיוון שכל אחד ואחד מחברי הצוות חי ונושם את העולם המטורלל של ג'קאס, לפחות בזמן שהמצלמות פועלות, הוא גם יודע איך להכניס במקצועיות ובסטייל את המכה הכי קטנה בפרצוף או איך לכוון את שביל הפיפי שלו לעבר
חבריו בדרך היעילה ביותר. הפעולות האלה הפכו בשביל החברים לבסיסיות כצחצוח שיניים ולפעמים, די באותם רגעים קטנים ונונשלנטים שבדרך כלל מתועדים מאחורי הקלעים, כדי להצחיק יותר מכל דבר אחר.
זו היתה החלטה ראויה של המנהיג נוקסוויל, טרמיין ושאר הקברניטים של מפעל הצחוק המשגשג ליצור את הסרט תוך שימוש בטכנולוגיה הפופולרית. ברור, הם הלכו בעקבות טרנד. אבל בכך שעשו זאת, הם פגעו בנקודה ייחודית. הם הזמינו את הצופה לחוות את פארק השעשועים הסודי והמעוות שלהם בצורה הטובה ביותר. הם הזמינו כל אחד מאיתנו להפוך לאחד מהחבר'ה. ובסופו של הסרט, אין שום חבר'ה אחרים שהיית מעדיף להיות חלק מהם. ואם לא באופן קבוע, אז לפחות להיות נוכח בפעלול אחד או שניים, עם עדיפות לאחרון ולגרנדיוזי בסרט שכולל את השילוש הקדוש של החבורה: סכנה, קיא וקקי. לפעמים זה באמת כל מה שצריך.
