25 בנובמבר 2010 בשעה 12:00

ביקורת: באה בקלות

אמה סטון. "באה בקלות".

"באה בקלות" היא קומדיית נעורים קלילה אשר הודות לתסריט שנון ומתוחכם יכולה להתאים גם לצופים הבוגרים יותר. על אף שסיפור העלילה מתרחש על הרקע המוכר של תיכון אמריקאי טיפוסי הסרט מצליח לחדש, לסקרן ובעיקר להצחיק.

זהו אחד הצעדים הראשונים של הבמאי וויל גלוק, שעסק בעבר בהפקה וכתיבה לטלוויזיה, בעולם הקולנוע. חוסר ניסיונו של הבמאי מתבטא לאורך הסרט בכמה סצנות ארכניות ובעיקר במחסור באותו מרכיב סודי שמחבר את כל הגורמים והופך עוד סרט 'לא רע' ללהיט. עם זאת, כדאי לעקוב אחר עשייתו של גלוק שעובד כעת על הפרויקט הבא שלו "חברים עם הטבות", סרט עתיר כוכבים שצפוי לצאת ב-2011.

במרכז העלילה של "באה בקלות" תלמידת התיכון אוליב (אמה סטון), שמואסת במעמדה החברתי כ'ילדה טובה' ומספרת לחברתה הטובה ביותר שקר קטן אודות איבוד בתוליה לתלמיד קולג' דימיוני. לפי מיטב מסורת הז'אנר, הוידוי מגיע בטעות לאוזניה של מריאן (אמנדה ביינס), העומדת בראש מועדון מעריצי ישו הבית ספרי, והשמועה יוצאת מכלל שליטה.

במקום להתחבא עד חלוף הסערה, מגלה להפתעתה אוליב שהיא דווקא נהנית מתשומת הלב הנלווית לתפקיד החברתי החדש אליו לוהקה בטעות. ולאחר שידידה ההומו משכנע אותה להפיץ שמועה על כך ששכבה גם איתו, על מנת להפסיק את ההצקות מהן הוא סובל, מגלה אוליב גם את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בשמה הרע ומתחילה לסחור בשמועות סקסיות תמורת כסף (או במקרה שלה תווי שי וקופונים מוזרים). העלילה ממשיכה להסתבך עד לנקודה בה אוליב מבינה שעל מנת לחזור להיות מאושרת ולזכות באהבתו של טוד (פן בדג'לי, כוכב "אחת שיודעת") היא תהיה חייבת לשים סוף לחרושת השמועות.

אמה סטון עם פן בדג'לי. "באה בקלות".

אמה סטון, שבשבילה זהו תפקיד ראשי ראשון, מצדיקה את המעבר לקדמת הבמה, היא מצחיקה, מקסימה והתסריט המתוחכם יושב עליה בול. לעומתה, אמנדה ביינס – שכיכבה כבר באינספור סרטי נעורים – מבצעת את התפקיד בצורה שבלונית ומשאירה את דמותה בגבולות הסטריאוטיפ. מי שמספקים לסרט מספר רגעים קומיים מבריקים הם הוריה התומכים והסופר-ליברליים של אוליב המגולמים על ידי סטנלי טוצ'י ("השטן לובשת פראדה") ופטרישה קלארקסון ("גרין מייל").

פן בדג'לי, שהרוויח כבר מעמד של כוכב בעולם הטלוויזיה, הוא עדיין טירון קולנועי ואולי בגלל זה מסתפק בתפקיד קטן ביותר שאת חלקו הניכר הוא נאלץ לבצע ללא חולצה… כאשר בדג'לי (בן ה-24) סוף סוף הופיע על המסך הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו היה איך הצופים אמורים להאמין שהוא, או מישהו מהשחקנים האחרים הוא תלמיד בתיכון?!

לאורך העלילה מצליחים יוצרי הסרט לגשת לנושא הישן והמוכר של שמועות בתיכון עם טוויסט, ולהציג נקודת מבט מרעננת. הצופה מובל לשאול את עצמו שוב מה המשמעויות וההשלכות של הדברים שאחרים אומרים עלינו, האם מוניטין הוא סחורה שניתן להצמיד לה תג מחיר, ואיך, אם בכלל, אפשר להחזיר את הגלגל לאחור? שאלות שנראות רלוונטית לחלוטין בעידן הבלוג והפייסבוק.

אמה סטון. "באה בקלות".

אבל השאלה שנותרה ללא מענה לאחר הצפיה בסרט היא למי הוא בעצם מיועד? הקו הרומנטי מתחיל רק לקראת סוף הסרט ואינו חזק מספיק על מנת לייצור סרט רקע לדייטים ראשונים, ואילו הביקורת החברתית החבויה תמנע ממנו, ככל הנראה, להפוך ללהיט בקרב בנות השתיים עשרה. כמו כן, לא מדובר עדיין ביצירה בשלה וחזקה מספיק שתוכל להפוך ללהיט קאלט דוגמת "מעודדות צמודות" או "ילדות רעות" המצוינים.

בשורה התחתונה, מדובר בבידור טוב לשעה וחצי מיותרות – בהנחה שיש לכם כאלה.

דירוג: