טוב לשמור על קשר

רפונזל, גיבורת "פלונטר" ("Tangled"), סרט האנימציה החדש של אולפני דיסני, נושאת על כתפיה הדקיקות את כובד הצפיות של יוצריה. לא רק בגלל שזהו הסרט ה-50 במספר של אולפני דיסני, ולא רק בגלל שעלות ההפקה וההפצה מוערכים ב-275 מליון דולר, אלא בעיקר בהיותה צאצאית של האיחוד בין דיסני ופיקסאר. 

למרות שחלפו כבר כ-4.5 שנים מאז שפיקסאר נקנתה על ידי דיסני, זהו הפרויקט הראשון שעוצב מא' עד ת' על ידי ג'ון לאסיטר, כניסיון למזג את המיטב של שני האולפנים.

כל נסיכת דיסני חדשה, במיוחד אם היא מעובדת מאגדות האחים גרים, צריכה להוכיח את עצמה כראויה לעמוד לצד אחיותיה - "שלגיה ושבעת הגמדים" (1937), "סינדרלה" (1950),"היפהפיה הנרדמת" (1959). בחיבור בין פיקסאר ודיסני נוספים על כך גם אתגרים של מיזוג ברמת הצורה וברמת התוכן.

נסיכת האנימציה הראשונה

נסיכות דיסני צוירו ביד, בקווי מתאר חינניים ובקווים זורמים. רפונזל היא הראשונה המצוירת באנימציית מחשב ובתלת-ממד. אתגר מקביל קיים גם ברמת התוכן: כיצד לשלב את האלמנט התמים (שבאופן ביקורתי יישפט כריאקציונרי) המאפיין את דמות הנסיכה, עם התחכום וקריצות העין למבוגרים המזוהים עם סרטי פיקסאר. הכנסותיה הכספיות של רפונזל עוד עתידות להתברר, אך תוך דקות ספורות מתחילת הסרט כבר ברור כי מבחינה אמנותית הוא עומד בכל הציפיות שנתלו בו.

לאסיטר, הבימאים נתן גרנו והווארד ביירון לצד התסריטאי דן פוגלמן, יצרו סרט יפהפה המתרגם את האיכויות הקלאסיות של האנימציה האופיינית לדיסני, ומעשיר אותן במורכבות הוויזואלית ובעיצוב דמויות שנון המוכר מסרטי פיקסאר.

רפונזל ואהובה הגנב על הסוס הלבן

רפונזל (מדובבת על ידי מנדי מור) היא תמימה, אך גם מוכשרת, נבונה ומשתוקקת אל העולם המצוי מעבר למגדל בו היא כלואה. כתינוקת היא נחטפה מהארמון של הוריה בידי "אמא גותל" (דונה מרפי), זקנה מרושעת, שמשתמשת בכוח הקסם של שיערה הזהוב כדי לשמור על עלומיה.

המלך והמלכה לא שכחו את הבת האובדת. כל שנה, ביום הולדתה, מופרחים לשמיים אלפי פנסי נייר, ורפונזל הכלואה רואה אותם וכמהה אליהם מבלי שתדע כי הם נועדו לה. הקלישאה המוגבלת של דמות הנסיך מהאגדה המקורית מוחלפת בדמות קצת יותר מורכבת של גנב מקסים - פלין ריידר (זאקארי לוי). פלין נמלט למגדל בו נמצאת רפונזל לאחר שגנב את הכתר של הנסיכה הנעדרת והופך, בעל כורחו, למי שיוציא אותה אל מחוץ לכלאה.

רמזים מיניים, אגדה ידועה

לא צריך להיות ברונו בטלהיים בכדי לזהות את הסמלים המיניים המקודדים לתוך האגדה: ייצוג רב עוצמה לבגרות מינית (האורך המופרז של השיער), המגדל הגבוה שעליו צריך לטפס כדי לגאול את הנסיכה שהגיעה לפרקה מבדידותה, הכתר שעלול להילקח על ידי הגנב מהנסיכה מבלי שישיב לה אהבה. אך סמלים אלו תמיד מרומזים ולעולם אינו מגיחים ברמיזות וולגריות למבוגרים.

בעוד מערכת היחסים בין רפונזל והגנב מתנהלת במסלול צפוי למדי, בהתאם למתכונת של כל סרטי הנסיכות, היחסים בין רפונזל והאם החורגת מורכבים יותר. מוטיב האם אחוזת הקנאה נוכח עלומיה המלבלבים של הבת מבוצע כאן באופן מתוחכם. אמא גותל שותלת במחשבתה את הפחד מפני העולם מחוץ למגדל, מעוררת בה ספקות עצמים בנוגע ליכולותיה ולמראה שלה - היא מעצבת עבורה כלא נפשי המהווה את המכשול האמיתי עליו צריכה הגיבורה להתגבר.

דמויות המשנה של הסרט, אלו שתפקידן לאזן את הדרמטי בקומי, כוללות את הזיקית פסקל המשמש בן לוויה נאמן לגיבורה, סוס אמביציוזי ששמו הוא מקסימוס ושגונב כל סצנה שבה הוא מופיע, וערב רב של בריונים מאיימים המתגלים,

בסצנה המצחיקה ביותר בסרט, כמי שנושאים חלום קטן וענוג בליבם. דמויות אלו הן מרכיב אופייני בנוסחה של סרטי דיסני, אך הביצוע המדויק שלהן מישר קו עם האיכויות של פיקסאר.

המתכונת הקלאסית נשמרת גם בשימוש בשירים שנכתבו על ידי אלן מנקן - המלחין האחראי לשירים המופיעים בסרטי דיסני של שנות ה-90 - אך קשה לטעון כי מדובר במיטב עבודתו. למרות זאת השירים משתלבים היטב וזוכים למימוש וויזואלי משכנע או מאיים, משעשע או קסום, בהתאם לאופי השיר. 

יש להסיר את הכובע בפני יוצרי הסרט שהצליחו לעדכן ולהמריץ את סרטי דיסני, ויחד עם זאת לעשות זאת בדרך המשמרת את האיכויות המזוהות עם מיטב הסרטים של אולפן זה. פיקסאר, שנולדה באמצע שנות ה-90 כיורשת של דיסני סוגרת מעגל והופכת להיות הכוח המפיח חיים מחודשים באולפן שקפא על שמריו.