שתף קטע נבחר

פלפלים בשלים ומבושלים

הפרק הראשון של "פלפלים צהובים" עוסק בנושא קשה ומורכב של גידול ילד אוטיסט, ועושה זאת ברגישות, תבונה ותסריט כתוב היטב. אריאנה מלמד כרתה ברית עם הפלפל, בתקווה שלא יגרר בהמשך לפאתוס מיותר

יוצרי "פלפלים צהובים" כבר יכולים לרשום לטובתם הצלחה ברורה אחת. קרן מרגלית (כתיבה ובימוי) ואמנון קוטלר (בימוי) בחרו בשיר "ברוש" של אהוד מנור ואריאל זילבר כשיר הנושא, והביצוע החדש של עלמה זוהר מלבב, מרנין ומלא אופטימיות.


שימוש מושכל בסטראוטיפ על אוטיסטים (מתוך "פלפלים צהובים")

 

אינני יודעת אם עולם האסוציאציות של היוצרים כולל גם את ישעיהו מ"א, ואת "אתן במדבר נטע ארז...אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדיו", אבל אם כן - הברוש הופך כאן לדימוי רב עוצמה ויפהפה לחריגות ולתקווה גם יחד.

 

שני המרכיבים הכרחיים לגמרי בדרמה טלוויזיונית בערוץ מסחרי, בעידן בו "האח הגדול" אמור לשמש כמקפצת רייטינג (ושיר הנושא אף שודר לתועלת הצופים בדיירי האח) והצופים רוצים את הטרגדיה שלהם מהולה בחיוכים וגם אסתטית ורבת יופי, לפחות כמו מיכאל זפסוצקי, הילד המגלם את עומרי אוחיון.

 

הספקטרום האוטיסטי

במהלך הסדרה הוא יתוייג על הספקטרום האוטיסטי, יחולל מהפכה בעולמם של הוריו ובני משפחתו ויהווה עילה מתמדת לקריאות "איזה מסכן" ו"איזה מאמי" גם יחד. ברור שהוא צריך להיות יפהפה. אי אפשר לברוח מחוקי הדרמה המשודרת להמונים: אם הגיבור חכם מדי ומוצלח מדי יש לו שריטה קשה. אם הגיבור טראגי מדי, לפחות שיהיה יפיוף-על. ככה זה עוד מימי "במבי" של וולט דיסני.

 

לא סתם בחרו שם בעופר להוביל את הסיפור ולא בגור של צבוע או חזיר יבלות. ב"פלפלים צהובים" הבחירה מעידה גם על שימוש מושכל באחד הסטראוטיפים המשוייכים לאוטיסטים: האמונה הפופולרית והשגויה, שכולם ילדים נורא נורא יפים. לאמונה הזאת נוספה בשנים האחרונות גם המחשבה, המוטעית לגמרי, שכולם ניחנו באיזה כישרון ענק ומסתורי בתחומי המוזיקה, הציור או המתימטיקה, וכך מי ששם ברושים בערבה "פיצה" אותם ואת סביבתם על הטרגדיה.


תסריט טוב ומשחק משובח. רק שימשיך ככה

 

אז עומרי אוחיון הוא גם יפהפה וגם סוג של גאון מוזיקלי, בן חמש אבל גם על זה אפשר להתגבר בעזרת תסריט טוב ומשחק משובח, וההבטחה לשניהם נטועה כבר בפרק הראשון של "פלפלים צהובים". עלמה זק נפרדת מהדחקות כדי לגלם את מלכת "אצלי הכל בסדר", ובתפקיד איילת אוחיון, אמו של עומרי, מצליחה ליצור כבר בדקות הראשנות דמות אמינה של אם שמאוהבת בבנה עד כדי כך שהיא לא רואה אותו ואת קשייו בכלל.

 

ברושים של תקווה

יהודה ברקן, אבי המשפחה הזאת וחקלאי עייף ופטרנליסטי, מביא אל המסך תובנות שוודאי נרכשו בעמל בשנים שבהן נעדר מן העין הציבורית. יוסי מרשק הוא שחקן אופי מעולה. הליהוק של אורי פפר ומיכל שטמלר לתפקיד אחיה

הנבגד של איילת ואשתו, הרופאה הבוגדת שתהיה הראשונה להבחין בחריגותו של עומרי, מבטיח גם הוא שלא יהיו מעידות קשות במשחק.

 

"ברוש", אם תקשיבו למילותיו, הוא שיר של תקווה ופליאה בתוך יאוש גדול. המוזיקה קצת מסתירה את הייאוש, בדיוק כמו שיופיו וכישוריו של עומרי הקטן מסמאים את עיני הוריו מלראות מה לגמרי לא בסדר בהתנהלותו של הילד שלהם.

 

אני מבקשת להוסיף עוד תקווה אחת לתמהיל הזה: שהפרקים הבאים יהיו כתובים בחן ובתבונה של הפרק הראשון. שקרן מרגלית, אחת התסריטאיות של "בטיפול", תימנע מקלישאות של פאתוס מיותר בהמשך, ושלמרות אילוצי המסחריות, זה לא יהיה אופטימי מדי ומלוקק מדי. באופטימיות של צופה ששרדה יותר מדי דרמות רעות בערוץ 2, אני מוכנה בינתיים לשבת מול המסך עם "פלפלים צהובים" בחמסין, בקרה ואל מול רוח סערה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
זפסוצקי. נבחר לתפקיד ילד יפהפה
צילום: ערוץ 2
לאתר ההטבות
מומלצים