ביקורת: גיא אוני

"גיא אוני". ציון אשכנזי, תמר אלקן.

"גיא אוני". ציון אשכנזי, תמר אלקן.

הסרט "גיא אוני" מבוסס על הרומן המצוין של שולמית לפיד באותו השם, והוא טוב בהרבה משלושת הסרטים מבוססי-הספרים-העבריים שקדמו לו בשנה האחרונה בבתי הקולנוע: "הדקדוק הפנימי" על פי ספרו של דויד גרוסמן, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" על פי ספרו של א.ב. יהושוע, ו"התגנבות יחידים" על פי ספרו של יהושע קנז. את "גיא אוני" כתב, ביים והפיק דן וולמן ("מחבואים", "מיכאל שלי") שגם ערכתי עמו ריאיון לקראת צאת הסרט לאקרנים.

בסוף המאה ה-19 מגיעים מרוסיה ידועת הפוגרומים פאניה (תמר אלקן) עם תינוקת צעירה, אחיה לוליק ודודהּ. ביפו היא מסכימה להינשא ליחיאל (ציון אשכנזי), אלמן עם שני ילדים. היא גרה אתו בצפון הארץ, בכפר הסמוך לג'עוני, גיא אוני, לימים ראש פינה. היא נאלצת להתמודד במקום החדש, הזר והלא-מפותח עם יחסים עם גבר שלא התחתנה אתו מאהבה, עם גיסתו (רותם זיסמן-כהן), עם עוני ומחסור.

כמו במקרה שלא צלח של "אבידות ומציאות", הסרט והסדרה של שבי גביזון ודנה מודן, "גיא אוני" מוקרן בבתי הקולנוע ובהמשך תשודר גרסה ארוכה יותר כמיני סדרה בת שישה פרקים בערוץ 1. הדבר מורגש במיוחד בשתי נקודות: דמויות שנעלמות לזמן רב (רבקה, אחות של אשתו המנוחה של יחיאל שמאוהבת בו, וגם התינוקת תמרה), ולוליק, דמות משנה של אחיה של פאניה מוכה ההלם, שאין לו הרבה מה לעשות חוץ מלהסתובב בחוץ בחוסר מעש.

"גיא אוני".

"גיא אוני".

הסרט יפה מאוד, עשוי ברגישות רבה ומתאר בקצב אטי ומדוד כהלכה את ההתפתחות של פאניה בסביבה החדשה, מול בעלה, עם הסביבה והקשיים של החיים בארץ טרשים בסוף המאה ה-19. אלקן טובה בתפקיד הראשי; את אחת מתושבות המקום מגלמת לבנה פינקלשטיין המקסימה ("סיפור גדול"); ואשכנזי (שהייתי מצפה שכעובד אדמה יהיה שזוף יותר) משתפר במהלך הסרט.

הסרט היה מועמד, משום מה, רק לשני פרסי אופיר: לעיצוב אמנותי ולתלבושות. חרף זאת, מדובר בדרמה תקופתית יפה ובוגרת, שלא מרבים לעשות בארץ.

דירוג: ★★★½☆

גיא אוני
ישראל, 2010
105 דקות.
הפצה: עצמאית, החל מה-13.01.2011 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:


בימוי:
דן וולמן
תסריט:
דן וולמן
שולמית לפיד
משחק:
תמר אלקן
ציון אשכנזי
יעקב בודו
לבנה פינקלשטיין
עזרא דגן

אילת

סרט שלולא פורסם שם הבמאי היה נחשב סרט של בוגר ביהס לקולנוע. הבמאי לא החליט מה מטרתו בסרט זה. לכן הוא מספר הרבה סיפורים ללא פואנטה שלא נקשרים האחד לשני. העיקר הוא שהבעל רוצה את אשתו שעדיין לא רוצה? שעבדו קשה? שפאניה חפשה עבודה? בשביל מה הסצינה אצל התרכי? ומה חשוב שאשתו של אוליפנט התעסקה עם תורכי? ולמה שפאניה תאהב את בעלה? הבעל הוא קלישאה מהתחלה ועד הסוף. הדיאלוגים מלאכותיים כמו בסרטים ישראלים לפני 30 שנה. הצילומים אינם מביעים כלום. זה סרט תעודה? אז הוא מתאים ליהודי הגולה. ומה אתנו הישראלים? למה אנחנו צריכים לצפות בו? קראו את הספר!

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?