וי פור ויאגרה

את מה ש"על אהבה וסמים אחרים" ("Love and Other Drugs") מוכר קל מאוד לזהות. בכרזת הסרט מוצגים שני הכוכבים, אן האתאוויי וג'ייק ג'ילנהול, כשהם שוכבים במיטה ואיבריהם המוצנעים מוסתרים בכריות. להנאת הצופים המשתייכים לשני המינים ולשלל האוריינטציות המיניות.

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
  

אין זו הולכת שולל. את ההבטחה הסרט מקיים שוב ושוב (ושוב), גם אם הוא נשאר בגבולות "הטעם הטוב" של האזורים השובבים, אבל "הלא-באמת-שובבים". לא משהו שלא ראיתם משני השחקנים הללו בסרטים קודמים. אין סיבה להתאכזב - עבור הקהל שילך לסרט מטעמים אלו, גם כמות היא איכות.

אבל הבמאי אדוארד זוויק הוא אדם רציני, או, ליתר דיוק, נתפס בעיני עצמו כאדם רציני. הרקורד שלו מהשנים האחרונות כולל דרמה היסטורית המתרחשת בשלהי התקופה הפיאודלית ביפן ("הסמוראי האחרון"), דרמה על "יהלומי דם" באפריקה ("לגעת ביהלום") ודרמת התנגדות ונקמה יהודית בשואה ("התנגדות"). כאמור, איש רציני.

רק חבל שסרטים אלו תמיד היו ליד ובערך ואף פעם לא קולנוע שאפשר לטעות ולחשוד בהיותו משמעותי. אפילו לא בפרמטרים שעליהם מעניקה התעשייה ההוליוודית פרסי אוסקר.

על סאטירה וסרטים אחרים

גם ל"על אהבה וסמים אחרים" יש דברים רציניים לומר. בחינה ביקורתית של תעשיית התרופות האמריקאית, נגיעות חולפות במוגבלותו של ביטוח הבריאות האמריקאי, ואהבה בין גבר צעיר לאישה צעירה שנמצאת בשלב הראשוני של מחלת פרקינסון. הבעיה שהסרט מנסה להיות הכל ביחד. למזג קווים עלילתיים, שלא ברור מדוע הם נמצאים באותו סרט, לעבור משחוק לדמע וחוזר חלילה, להחליף רמזים של העזה בקלישאות שחוקות של קומדיה רומנטית.  

לפעמים גם עם בגדים. האתאוויי וג'ילנהול

ג'יימי (ג'ילנהול) הוא איש מכירות המצליח בזכות קסמו האישי למכור מוצרים, ובעיקר את עצמו, לנשים המתעניינות. כשהוא נזרק ממכירת מוצרי חשמל (חברתו של הבוס היתה לקוחה מרוצה), הוא פונה לעבודה האידיאלית להכנסה גבוהה ללא השכלה אקדמית - איש שיווק של תרופות.

הוא מתחיל לעבוד עבור חברת "פייזר", והתקופה היא סוף שנות ה-90. הוא מתחיל בניסיונותיו לשווק את הזולופט במדינת אוהיו, והוא עושה זאת במידה מוגבלת של הצלחה מכיוון הוא מתמודד מול מותג הפרוזאק. אבל הדברים עומדים להשתנות. גם מי שיש לו הכרה מוגבלת של העולם הפרמצבטי יודע שהתקופה היא רגע לפני המפץ הגדול של הופעת הוויאגרה.

מצא מין את מינו

תקופה זו היא נקודת מבטיחה לבחינת הטקטיקות חסרות הבושה שבאמצעותן משווקות חברות התרופות את מוצריהן. הסרט מבוסס על ספר זכרונות של סוכן אמיתי שמכר ויאגרה בתקופה זו, והסרט יכול היה להיות סאטירה על הסוכנים תאבי הבצע, ועל המנטאליות של התאגידים אותם הם משרתים. אבל כחצי שעה לתוך הסרט הוא משנה מהלך והופך לסוג של קומדיה רומנטית.

במהלך נסיונותיו לשדל רופא לעבור לתרופות של "פייזר", הוא הופך לעד לבדיקתה (כלומר, חפינת השד) של מגי (האתאוויי) חולה צעירה ונאה, שטועה לחשוב כי גם ג'יימי רופא.  

מפגשים חפוזים בלופט של האתאוויי

מפגישה שובבנית זו מתחילה מערכת יחסים ללבלב. בהתחלה היחסים הם מיניים בלבד. מגי, הנמצאת בשלב הראשוני של מחלת הפרקינסון, לא מבזבזת זמן. לשונה חדה, נטיותיה אמנותיות, ועבודתה כמלצרית מספיקה ככל הנראה לממן את החזקת הלופט, שבו היא מציירת את ציוריה. דמות חביבה, אך היא אינה לוקה באמינות יתר. כמובן שקונפליקט הדרמטי טמון בעתיד הקודר והבלתי נמנע שמחכה למגי ויכולתו של ג'יימי להתחייב למערכת יחסים כה בעייתית.

ישנן גם עלילות משנה נוספות שחיבורן לשני קווים העלילתיים, הסאטירי והרומנטית, אינו משכנע. הראשונה נוגעת ביחסיו של ג'יימי עם ברוס (אוליבר פלאט), איש המכירות הוותיק שאליו הוא הוצמד. שארית מיותרת מ"Buddy Film", שבו שניהם חותרים לעבר החלום שיאפשר להם להגיע לעיר הגדולה - שיקגו, ושם לעשות את הכסף הגדול.

עלילת משנה נוספת כוללת את הגעת אחיו הצעיר של ג'יימי לגור בביתו, לאחר שנישואיו התפרקו.

העובדה שהאח הרוויח 30 מליון דולר ממכירת חברת מחשבים, לא אמורה, על פי ההיגיון של הסרט, לגרום לו לחפש מקום דיור חלופי מלבד הספה המרופטת של אחיו. לפחות זה מאפשר הכנסת הומור בעל אופי וולגארי יותר לסרט. העיקר שיש קצת מכל דבר.

הבלבול בין הדמויות, הקווים העלילתיים והטון של הסרט, מסתכם בניסיון לעשות הרבה דברים ביחד. אבל אף אחד מהם אינו מוצלח מספיק בכדי שהסרט ייזכר לאחר הצפייה, למעט אולי כמה דקות של פורנו רך, מטעם כוכבי הוליווד באתר של Mr. Skin.