ביקורת #1: שחק אותה סמארט / Get Smart

שחק אותה סמארט

ל"שחק אותה סמארט" מעלות רבות בתחום הקומדיה, הפעולה והמשחק. אלי שגב טוען שכולן לא נוגעות בכלל לסטיב קארל.

ב-1926 נולד לסלי נילסן. 36 שנים מאוחר יותר, ב-1962, נולד סטיב קארל. עדין לא הצלחתי להוכיח את זה, אבל חייב להיות קשר הדוק בין השניים. כמו נילסן, קארל מסוגל לשחק תפקיד בצורה שבמקרה הטוב מעלה חיוך על הפנים, כשמסביב הסרט יכול להפיל את הצופה מצחוק. זה בדיוק המקרה של "שחק אותה סמארט".

סטיב קארל הוא חומר חם היום בהוליווד. הפריצה האמיתית שלו במסך הגדול באה עם "בתול בן 40" שבאמת היה נחמד, אבל קארל הצליח לגנוב את התהילה כבר קודם כשכיכב בסדרות המצליחות: "דיילי שואו", "סטרדיי נייט לייב", וכמובן "המשרד" (גרסת ארה"ב). נשגב מבינתי להבין מה אנשים מוצאים משעשע כל כך ב"משרד" עם סטיב קארל, שכן אני צפיתי בכמה פרקים ועצרתי גשם זלעפות מעיני בסוף כל אחד מהם. בדיוק כמו במשרד, גם ב"שחק אותה סמארט", קארל לא הצליח לסחוט ממני יותר מחיוך סתמי מדי פעם בפעם. תסריט נכון ובימוי משעשע ונמרץ מחפים על הכישרון המפוקפק של קארל בהצלחה סבירה.

במרכז "שחק" נמצא מקסוול סמארט (סטיב קארל), איש המודיעין הכי טוב שמערך הסוכנות המיוחדת "קונטרול" לא יכול לותר עליו כדי שיגשים את חלומו להיות סוכן חשאי במשימות איכות. סמארט הוא מושא הלעג של כמעט כל הסוכנות, לבד משני חנוני מעבדה וסוכן חשאי אחד, כריזמטי וחסון (דווין 'דה רוק' ג'ונסון).

האויב האימתני של הסוכנות, הוא ארגון הפשע המסוכן "כאוס" שמצליח למצוא את המתקן הסודי של סוכנות קונטרול ולהשמיד בה כמעט הכל. השורדים, בינהם סמארט, ינסו להחזיר רעה נגד רעה, אך משום שזהותם של כל הסוכנים הקיימים נחשפה – ניתנת לסמארט ההזדמנות להגשים את חלומו ולהיות סוכן חשאי. המלווה שלו תהיה סוכנת חשאית ששינתה את פניה בניתוחים פלסטים, ושמה 99 (אן האת'וואי). השניים יוצאים למשימה לחשוף את ראשי ארגון הכאוס ולמנוע את מזימת הטרור הענקית שלהם.

חשדתם נכון: השניים יתאהבו. אבל אבוי, יש בין האת'וואי לבין קארל 20 שנות הפרש גילאים. גם פרט שולי-פדופילי כזה לא יוכל לעצור את המכונה ההוליוודית המשומנת, והרי סיפור הכיסוי: האת'וואי לא באמת בת 26, היא פשוט עברה כאמור ניתוח פלסטי. יש מצב שהיא אפילו יותר מבוגרת מקארל. נו, אפשר להאמין – בכל זאת, קומדיה – אבל על היסודות הרעועים הללו היתה ניצבת כימיה בינונית בין השניים, שאני בעיקר יכול להאשים בה את קארל עם הסגנון הבדחני המפוקפק שלו. האת'וואי מצידה עוד מנסה להיות עוקצנית ומגניבה. אל דאגה, גם פרט שולי כזה לא יוכל לעצור את המכונה ההוליוודית המשומנת, והרי הפתרון: הבזקי זיכרונות ארעים שיוכיחו לנו שהשניים מתאהבים.

האת'וואי מעולם לא היתה יותר מנכס אסטרטגי לסרט עם גוון העור השקוף שלה, השפתיים הרחבות והרגליים הארוכות. דווקא הפעם, אמנם היא לא מדגימה איזה כישרון יוצא דופן, אבל היא בהחלט מצליחה להניע את הסרט ואפילו להוביל את האקשן בו. לזכותם של מעצבי התלבושות ב"שחק" יאמר שלמרות הביגוד הצמוד שניתן לה, כמעט לאורך כל הסרט לא תראו הרבה מעורה השקוף של האת'וואי. כלומר היא שם כדי לשחק. חובבי האת'וואי הסירו דאגה מליבכם: נבנתה עבורכם סצינה מיוחדת שבה תוכלו להתפעל מהנתונים הפיסיולוגים של הצעירה.

צוות השחקנים המוצלח של "שחק אותה סמארט" מוביל כאמור את הקומדיה כנגד הבינוניות של קארל, ובפרט מוצלח הבחור המגודל, 'דה רוק'. התפנית המוצלחת בקריירה של 'הסלע' כשחקן קומי ולא רק מי שיודע לרצץ ראשים באה כהפתעה נעימה כבר ברגעיו הראשונים של הסרט.

במפתיע יותר, הסלע אינו זה שמוביל את האקשן המהנה של "שחק אותה סמארט", אלא כאמור האת'וואי ואיתה סטיב קארל. תמהיל הפעולה-קומדיה-מתח של הסצינות המדוברות ב"שחק", יחד עם המוסיקה המקפיצה ברקע והצילום הזריז מנפיקים לסרט גושפנקה חיובית. מענין לראות שאוירת הגאדג'טים בסגנון ג'יימס בונד משרתת דווקא את מטרת הקומדיה יותר מאת מטרת הפעולה, ומעניקה לצופה כמה מהסצינות המצחיקות ביותר בסרט. בכך בעצם מסתכם "שחק אותה סמארט": כל מה שלא קשור ישירות בסטיב קארל דווקא מוצלח מאד.

דירוג: ★★★☆☆

שחק אותה סמארט
ארה"ב, 2008
110 דקות.
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-14.08.2008 בקולנוע.
בימוי:
פיטר סיגל
תסריט:
טום ג'יי. אסטל
מאט אמבר
שחקנים:
סטיב קארל
אן האת'וואי
דוויין ג'ונסון
אלן ארקין
טרנס סטאמפ

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?