בואו ניפרד כיזיזים

"קשר לא מחייב" ("No Strings Attached") הוא התרגום הצמחוני לשם הצמחוני שניתן לסרט ששמו המקורי אמור היה להיות "Friends with Benefits", כלומר - "יזיזים". קומדיה רומנטית שמנסה להתמודד עם שני האתגרים של העידן הנוכחי המובלעים בקלישאת ה-SMS: "ערה?". 

בעידן של מין כפעילות חברתית שגרתית, של התקשרויות קצרות טווח עם פרטנרים מרובים, הנוסחאות הישנות של הקומדיה הרומנטית זקוקות לשכתוב. המבנה המסורתי צריך לעבור עיבוד מחדש בדרך המיישרת קו עם מנהגי החיזור של ההווה, ועדיין לשמור על סוג של פשטות רומנטית. בכדי לשמור על אמינות, הסקס לא יכול להיות הפרס הגדול המגיע בסוף העלילה והמעיד על התממשות הקשר.

הבעיה השניה טמונה בטכנולוגיית המיילים, השיחות למכשירים ניידים והודעות ה-SMS. יהיה נאיבי לחשוב כי טכנולוגיה דומיננטית זו היא רק מתווכת פאסיבית. בהיותה נמצאת בכל מקום, בהפיכתה את בני הזוג לנגישים כל הזמן, היא מעצבת מחדש את אופי היחסים. המפגש האקראי והמרחבים הפיזיים שבהם התפתחה הדינמיקה הרומנטית מוחלפים באחידותו של מסך המכשיר הסלולרי. יעילות יתר זו קשה הרבה יותר לתרגום לשפה ויזואלית מסעירה.

קוצ'ר ופורטמן. מי יותר רגיש?

"קשר לא מחייב" אינו איום, אבל הוא רחוק מלהיות מוצלח הן בצד הקומי והן ברומנטי. פורטמן, הזוכה הטריה באוסקר על "ברבור שחור", נותנת הופעה בינונית, שעוררה חשש כי היא עלולה לפגוע בסיכוייה להשיג את הפרס (כפי שקרה ב-2006 לאדי מרפי, כשאיבד תמיכה במועמדותו לשחקן משנה על "נערות החלומות" בגלל יציאת סרטו הכושל "נורביט"). אשטון קוצ'ר הוא מה שהוא. שחקן שעוד לא נולד הסרט שיקטין את סיכוייו, האפסיים ממילא, לזכות יום אחד באוסקר.

נטלי נתנה לי

לאחר שאדם (קוצ'ר) מגלה כי אביו אלווין (קווין קליין), כוכב סיטקומים בגמלאות, שוכב בקביעות עם חברתו לשעבר, הוא משתכר ועובר באופן שיטתי על כל פנקס הטלפונים שלו בניסיון למצוא את זו שתספק לו נחמה מינית. בבוקר שלמחרת הוא מוצא עצמו על ספה בדירת השותפים של אמה (פורטמן), בחורה שפגש מספר פעמים בעבר, אבל שמעולם לא היה ביניהם קשר פיזי.

זו נקודת המוצא לחיבור מיני, שהופך לסוג של חוזה בעל פה שבו הם מבטיחים להיות זמינים האחד לשני לצרכים אלו. אמה היא הצד הדומיננטי בקביעת גבולות הקשר. כרופאה צעירה אין לה זמן למערכת יחסים זוגית. אדם, עוזר במאי בתוכנית טלוויזיה שנראית כמו פרודיה על "Glee", הוא החוליה החלשה שברור מלכתחילה כי תרצה יותר ממערכת יחסים זו.

קוצ'ר. איכויותיו ממשיכות בדעיכתן

הסרט מתנהל במסלול צפוי למדי של ההגעה לקשר, מונטאז'ים ארוכים של סימולציות משגל המדגישים את הקאז'ואליות של המגע הפיזי, וההירקמות של קרבה רגשית. זו מעוררת תחושה כי ההגדרה התועלתנית של מערכת היחסים כבר אינה מספיקה.

כמה מדמויות המשנה, בעיקר השחקניות המגלמות את חברותיה של אמה - מינדי קאלינג (קלי קאפור מ"המשרד") המשעשעת, ונסיכת האינדי (המתקרבת למיינסטרים), גרטה גרוויג, מכניסות טון רענן לשוליו של סרט זה. זה לא מספיק בכדי להפוך את המהלך העלילתי ליותר מצפוי עד פיהוק.

עניין של סנטימטרים

האתגר של אפיון היחסים בעידן העכשווי מוטלת על הבימאי הוותיק איבן רייטמן (בן 64) - אדם שבחייו הפרטים נשוי לאותה אישה למעלה משלושים שנה, ובמאי, שמערכות יחסים זוגיות מעולם לא היו הצד החזק של הקומדיות אותן הוא ביים ("מכסחי השדים"?). על פניו הוא לא האדם האידיאלי למשימה, והתוצאה מוכיחה כי זהו חשד מבוסס.

פורטמן וקוצ'ר. שנינו יחד במיטה אחת

30 הוא גם מספר הסנטימטרים המייצג את הפרש הגובה בין שני השחקנים הראשיים בסרט - אשטון קוצ'ר ו-נטלי פורטמן. הבדל המנוסח,

באחת הבדיחות הסבירות בסרט, על ידי הדמות של פורטמן. "כשאני עומדת לידו זה נראה כאילו הוא חוטף אותי" היא אומרת. המודעות העצמית אינה פותרת את הבעיה הקיימת. הפרשי הגובה הם מרכיב בכימיה המינית הנעדרת בין שתי דמויות, בעיה מהותית בסרט שבו הדינמיקה אמורה להיות מושתתת על כימיה זו.

ב"ברבור השחור" זכינו, כזכור, לסצנת סקס פסיכו-לסבית בין פורטמן למילה קוניס. בנוכחי, היא מרבה להתעמל בין הסדינים עם קוצ'ר. אז אחרי שעשתה את "ג'קי" ואת "קלסו" עולה השאלה עם מי מחברי הצוות של "מופע שנות ה-70" היא עומדת להשתגל בסרטיה הבאים? אם מקבלים בקשות מהקהל אני מציע את "דונה".