דיני תעבורה

יש משהו משעשע בעורך דין סליזי שמשרדו הוא המושב האחורי של מכונית הלינקולן שלו, המתהדרת בלוחיות הרישוי NTGUILTY, ושכמה מחבריו הקרובים הם חברי כנופיית אופנועני הגיהינום קומית, הנקרים על דרכו תמיד ברגע הנכון.

זהו גיבורו של המותחן "סנגור במבחן" ("The Lincoln Lawyer”), כפי שמגלם אותו מתיו מקונוהיי בהופעה מרנינה ומפתיעה לטובה. פליליסט ממולח מלוס אנג'לס, שמכיר היטב את הרחוב ועברייניו, חי בדירה זרוקה משהו, ודמותו מזכירה בעיקר את זו הצינית של הבלש הפרטי פיליפ מארלו מספרות הכיס הזולה של ריימונד צ'נדלר. 

הדמות הזו, מיקי האלר שמה, נוצרה בידי סופר רבי המכר האמריקאי מייקל קונולי, והיא מככבת בסדרת ספרים שהכותר הנ"ל הוא הראשון שבהם. ומה שקודם כל עובד בדמות הזו, הרי זה האופן שבו היא משלבת בין סמלי סטטוס של עו"ד צמרת (הלינקולן נהוגה בידי נהג שחור) להתנהלות בטוחה בעצמה של חתול אשפתות מלוקק.

מבחן דרכים

חוץ מזה, האלר מוקף בכמה דמויות שנחקקות בזיכרון: אשתו לשעבר (מריסה טומיי המצוינת), תובעת משפטית נחרצת שעוזרת לו מפעם לפעם; בלש פרטי יהודי חד עין (וויליאם ה. מייסי ברעמת שיער מגוחכת); ונהגו השחור (לורנס מייסון) של המשרד-על-גלגלים, שזמן המסך (המועט מדי) המוקדש לנסיעותיו עם הבוס מספק לסרט כמה מרגעיו המהנים. השניים הם צמד שהיית רוצה לראות אותם יותר ביחד.

ב"סנגור במבחן" נשכר האלר על ידי בן עשירים (ריאן פיליפה), החשוד באינוסה ותקיפתה של זונה. הוא טוען שהכל עלילה, ומיק לוקח את שכר הטרחה הנכבד ומסתער על קו ההגנה. אבל רגע - האם הלקוח בעל פני המלאך אכן תמים כפי שהוא טוען? מדוע מתעקשים החשוד ואמו הקרחונית (פרנסס פישר, "בלתי נסלח") על שירותיו, אם המקרה אכן פשוט כפי שהוא נראה? ואולי מדובר בפיתיון שמאחוריו מסתתרת מזימה אפלה? 

מקונוהי. מחזיק יפה את העלילה

כל מי שראה סרט או שניים מסוג זה, יודע את התשובות כבר בשלב זה. דברים בסרטים כאלה הם הרי אף פעם לא כפי שהם נראים. ובכל זאת, אתה מוצא עצמך עוקב בהנאה אחר המתרחש, פשוט כי הדמות שמגלם מקונוהיי מצליחה להפתיע בדרך ההתנהלות שלה. אתה תוהה מה הוא יעשה עכשיו, אחר כך, ואיך זה יעבוד – והתוצאה סוחפת כמו בכל בידור ראוי לשמו.

כמו הבלשים של פעם

יש משהו ב"סנגור במבחן", שבוים בידי בראד פורמן, שמזכיר את סדרות הבלש הפרטי של שנות ה-70 (ע"ע "פטרוצ'לי", "תיקי רוקפורד"). אולי משום שלהבדיל מסרטי בלשים הוליוודיים עכשוויים ("בחורים רעים" ושות') - אין בו מרדפים עוצרי נשימה, פיצוצים ספקטקולאריים, ואפקטים דיגיטליים למכביר. מה שכן יש בו אלו הן דמויות נוסח העשור ההוא, כאלה שמשלבות מיומנות רחוב וקסם אותנטי.

ובעיקר יש בו גיבור, שהקשר שלו לרחוב הוא זה שהופך את דמותו למהלכת קסם. פעם, בסרטי וסדרות שנות ה-70, חוקרים אשכרה יצאו החוצה והפעילו אינסטינקטים בריאים. "סנגור במבחן", במילים אחרות, הוא ההיפך הגמור מדמויותיהן הגיקיות של מארק צוקרברג ("הרשת החברתית") וליזבת סלאנדר ("נערה עם קעקוע דרקון"), שהפכו את הניתוק הפיזי והרגשי לאופנתי כל כך היום.

מקונוהיי, כאמור, מנתב את הסרט בקלילות ובחן. דמותו - שאתה אמור לכאורה לסלוד ממנה - מתגלה בהדרגה כנקייה ואידיאליסטית (ההיפך הגמור מכמה פליליסטים שצצים מדי ערב במהדורות החדשות אצלנו). אחרי הופעה מרגיזה בכמה קומדיות עלובות ("אין כמו בבית", "אקסיות לכל הרוחות") - נעים לראות שהוא יודע להיות גם רציני לפעמים. אבל במידה.