שככה יהיה לי דוב
"יוגי דוב" מעביר מסר מעט בעייתי לגבי חיות בטבע והשילוב בין האנימציה והשחקנים החיים לא תמיד עובד, אבל ההומור החביב והדמויות המשעשעות יספקו את הסחורה להורים וילדים כאחד
"יוגי דוב" בתלת-ממד משחק על הנוסחה של עיבוד מחודש לקלאסיקה אהובה. השטיק ברור: ההורים יזהו את גיבורי ילדותם, וירוצו לסרט עם ילדיהם בתקווה שגם הם יידלקו על הדמויות החמודות. הרווח, כשהעיבוד נעשה כמו שצריך, כפול: נוסטלגיה למבוגרים, יחד עם ביסוס קהל מעריצים חדש וצעיר.
במקרה של יוגי, מדובר גם באתגר כפול. המעבר מסדרת טלוויזיה בעלת הפרקים הקצרים לסרט באורך מלא מהווה קושי אחד, מבחינת עיבוי העלילה והדמויות. העדכון של דמויות באנימציה קלאסית פשוטה לדמויות באנימציית תלת-ממד המשולבות עם לייב אקשן מוסיף עוד קושי, והסרט מצליח בסך הכול לעמוד בשניהם באופן לא רע בכלל.
יוגי ובובו מודל 2011 עוצבו מחדש על ידי במאי האנימציה של הסרט, הישראלי אלכס אוראל, והפכו מדמויות שטוחות של אנימציה משנות ה-60, לדובים שממש מתחשק לחבק. עיצוב הדמויות הפרטני יורד עד לשערות הקטנות בכפות ידיהם של השניים, ועם זאת מצליח לייצר דמיון לדמויות המקוריות.
העלילה מתרכזת במאמצי שומר היערות סמית' (טום קוואנה, בשר ודם) להציל את פארק ג'ליסטון מידיו של ראש העיר המרושע (אנדרו דיילי), שרוצה למכור את השמורה בת 100 השנים, לכרות את עציה ולהפוך אותה לשטח חקלאי. יוגי (בקולו של דן אקרויד בגרסה האנגלית) ובובו (ג'סטין טימברלייק) עסוקים כהרגלם בניסיון לגנוב את ההצגה וסלי הפיקניק, וגם לסייע בהצלת הפארק, כשברור שקודם כל הם יצליחו לעשות הרבה בלגן, ורק אחר כך לעזור באמת.
כדי להוסיף קצת רומנטיקה וטכנולוגיה לעניין, מגיעה רייצ'ל (אנה פאריס) כחוקרת טבע שרוצה לצלם סרט תיעודי בפארק ומחברת מצלמה קטנטנה לפפיון של בובו. בתיעוד אכן נעשה שימוש ככלי לקידום העלילה, אך למרבה המזל הוא נשאר ככזה בלבד, ולא הופך את הדובים וחבריהם לדיירים בשמורת "האח הגדול".
"יוגי דוב". לא מספיק אקולוגי, כן מספיק מצחיק
בעוד סמית' מתאהב בגמלוניות חיננית ברייצ'ל, הסגן שלו, שומר היער ג'ונס (טיג'יי מילר), מקנא - לא בחיבתה של הבחורה, אלא בתפקידו הבכיר של סמית'. תאוות הכוח שלו מנוצלת על ידי ראש העיר, וגורמת לכך שלא בכוונה הוא מסכן את הפארק שאותו הוא רוצה לנהל.
יש דובים שמדברים עברית, וחבל
הסרט בבימויו של אריק ברויג, מומחה לאפקטים מיוחדים, משלב בדיחות של עוגות בפרצוף עם ספורט אקסטרים במפלי הפארק, וגם מעביר לצופיו הצעירים מסרים חשובים לחיים: שמורות טבע וחיות בסכנת הכחדה חשובות ויש לדאוג להן, טוב לב וכוונות טובות משתלמים בסוף, פוליטיקאים הם שקרנים - תמיד, דובים הם חמודים - תמיד, ובחורות עצמאיות וחזקות חמודות אף יותר.
נקודת החולשה נמצאת במשחקם של השחקנים החיים, מול הדמויות באנימציית התלת-ממד. יוגי, בובו וצב המחמד שלהם קצת יותר מעודנים בתגובותיהם ביחס לדמויות מצוירות אחרות (למשל, אין להם עיניים שקופצות מהחורים כמו לקויוטי, בסרטון הקצר שמוקרן כהפתעה נעימה לפני הסרט), אבל עדיין מסוגלים להיות מטופשים, לקבל מכות חזקות ולצאת בלא פגע.
קולו חסר בגרסה המדובבת. אקרויד וחברים (צילום: AP)
בכך, הם גורמים לשחקנים האנושיים להיראות קצת תלושים. חלקם כן משחקים כמו דמויות מצוירות, אבל לא הולכים עם העניין עד הסוף, וקצת לא ברור איך להתייחס אליהם. אין כאן מערכת יחסים בין מצויר לאנושי כמו ב"מי הפליל את רוג'ר ראביט", שם האנשים הם אנשים רגילים, והמצוירים מופרעים.
כאן יש יחס שוויוני-לכאורה בין בובו, יוגי וחבריהם האנושיים, והוא מחליש את שני הצדדים. האנושיים לא מצליחים להיות מצוירים, והמצוירים לא מנצלים את מלוא הפוטנציאל שלהם כדמויות שיכולות לעשות כל דבר, ולהישאר בחיים.
עוד בעיה, שעלולה להפריע יותר להורים מאשר לילדים, היא עניין הדיבוב. כאשר יוגי ובובו מדברים עברית במקום שנשמע את אקרויד וטימברלייק, זה חבל - אבל
לא נורא. אבל כשאנה פאריס מתבטאת בעברית קצת צרודה, במיוחד בסרט בו רואים היטב את תנועות שפתיה המבטאות מילים באנגלית, זה נראה רע, בדיוק כמו תרגום שם הסרט.
ישנו רגע בו יוגי מנסה להיות דוב רגיל בטבע, ולא דוב חכם יותר מהדוב הממוצע. אבל מהר מאוד הוא מבין שכל עניין הציד הזה לא בשבילו, והוא חוזר לענוב את עניבתו ולחבוש את כובעו. בעולם מושלם היה אפשר לייחל לסרט בו יעבור מסר שדובים אמיתיים צריכים לחיות בטבע, במקום לשמוע על חשיבות חיי הבר מדוב מבוית, שמדגיש שהכי טוב לחיות בשמורה תחת פיקוחה של יד אנושית. אבל לאור הקושי במציאת דובים אמיתיים שיהיו דוברי החיות בתעשיית הקולנוע, אפשר בהחלט להסתפק בינתיים במסר הירוק החיובי שמעביר גנב סלי הפיקניק.
