בשביל מה לאמץ את הילדים?

"דרושות אמהות למאדים" ("Mars Needs Moms") הוא הסרט האידיאלי להורים המייחלים לביקורה של סופר נני בביתם, אבל מתעצלים או מתקמצנים לשכור את שירותיה המקצועיים. הפתרון אותו מציע הסרט במחיר כרטיס קולנוע (בתוספת הפרימיום על הקרנה בתלת ממד) תואם את האסטרטגיה הפולנית - לנטוע בילד רגשי אשמה והכרת תודה נצחית על מעלותיה של אימו.

גם אם, לצורך הוויכוח, נטיעת רגשי אשם בילד היא מטרה נעלה, הרי שמומלץ למבוגרים להימנע מסרט זה. "דרושות אמהות" מנסה לקדוח את מסריו הצדקניים בצורה כה שיטתית ואגרסיבית למוחם של צופיו הקטנים, עד שכמעט כל הנאה נעלמת מהאנימציה המושקעת ומהרמיזות המכוונות למבוגרים.

מארס פולני

מיילו בן ה-9 (אנימציית גופו של סת' גרין וקולו של הילד סת' דוסקי) הוא ילד לא ממושמע. הוא משתהה עם שקית הזבל שאותה הוא צריך לזרוק על מדרגות בית הוריו. הוא לא אוכל, שוד ושבר, את הברוקולי שאימו (ג'ואן קיוזאק) צירפה למנה העיקרית. כשאימו הכועסת שולחת אותו לחדרו הוא מטיח בה שהיה מעדיף שתסתלק מחייו. הנה ילד שלא יודע להעריך את כל הטוב שהוא מקבל וכעת עומד ללמוד לקח.

מתברר שלאנשי המאדים יש צורך במשאב הנדיר המצוי על כדור הארץ - אמהות היודעות כיצד לחנך את ילדיהן. בהנהגת "המפקחת" (מינדי סטרלינג), חייזרית זקנה שנראית כמו הסבתא המרושעת של אי.טי, חוטפים אנשי המאדים אמהות בכדי לשלוף ממוחם מידע. מידע זה מנחה את פעולותיהן של האומנות הרובוטיות המגדלות את תינוקות המאדים. לרוע המזל, המכונה המאפשרת שליפת מידע זה ממיתה את האם החטופה.  

מיילו וגריבל. ללמוד לקח

מיילו מצליח להתגנב לחללית שאליה נחטפת האם ומגיע למאדים. הוא מוצא בן ברית – גריבל (דן פוגלר), שהגיע למאדים כילד מכדור הארץ לאחר שאימו נחטפה, אך הוא לא הצליח להצילה.

בשנים שחלפו גריבל התבגר, גופו תפח, הוא פיתח מיומנות יוצאת דופן בהפעלת טכנולוגיה, אבל בלי ידה הטובה של האם נותר גריבל גיק אינפנטיל, שכל עולמו מושתת על תרבות הזבל של שנות ה-80. אל השניים חוברת גם קי (אליזבת הרנויס), בת מאדים צעירה ומרדנית החולמת לכונן מחדש את התא המשפחתי על המאדים.

לומדים הורות טובה

המרדפים וממד המתח (שש וחצי שעות עד שהאם תומת) מומרים בחלקו האחרון של הסרט לסדרת סצנות מעיקות שמטרתן היא סחיטה רגשית והטמעת מסרים. גריבל חש אשמה על כך שלא הצליח להציל את אימו, וגם מיילו יחווה רגע שבו נדמה לו כי גרם למות אימו. כל זה לא היה קורה אם הוא היה אוכל את הברוקולי כשאמרו לו לעשות זאת.

מדריך הפרזיט לגלקסיה

"דרושות אמהות" הוא פרויקט נוסף מבית היוצר של הבמאי והמפיק רוברט זמקיס ("בחזרה לעתיד"), שעבר ב- 2004 לסרטי אנימציה ממוחשבת בטכנולוגיית motion capture - "רכבת אל הקוטב" (2004) "ביוולף" (2007) ו"רוחות חג המולד" (2009).

בטכנולוגיה זו תנועות הגוף והבעות הפנים של השחקנים מתועדות בקפידה ומולבשות על כפילים דיגיטליים. התוצאות עד כה היו מרשימות ויזואלית, אך גם מטרידות בגלל אפקט הבובה החלולה שיש לדמויות אלו. קפיצת המדרגה הטכנולוגית ב"אווטאר" שיפרה את השימוש של זמקיס ושות' בטכנולוגיה, אך התוצאה, כפי שהיא ניכרת בסרט זה, עדיין לא משתווה לטכנולוגיה שבה עשה ג'יימס קמרון שימוש.  

האנימציה משופרת, זה לא מספיק

סיימון וולס, במאי הסרט, החל את הקריירה שלו כאנימטור בפרויקטים של זמקיס - "מי הפליל את רוג'ר ראביט" וטרילוגיית "בחזרה לעתיד" שהיו המיטב של זמקיס, וככל הנראה גם של וולס. כבמאי סרטיו נעים מהבינוני מאוד לכושל.

מצערת במיוחד הייתה עבודת הבימוי האחרונה שלו מלפני תשע שנים שבה וולס. נינו של סופר המדע הבדיוני ה.ג וולס, חירב את הקלאסיקה "מכונת הזמן". הפעם הוא מעבד ספר ילדים שנכתב ב-2007 על ידי ברקלי ברת'ד. לפחות הוא נמנע מהתעללות נוספת במורשת המשפחתית.

יש חסד אחד שההפקה של "דרושות אמהות למאדים" עשתה עימנו. בעקבות ההכנסות העלובות במיוחד בסוף השבוע הראשון בארה"ב (6.9 מליון דולר להפקה של 150 מליון), ביטלה חברת דיסני את התוכנית לשתף פעולה עם זמקיס בפרויקט ה- motion capture הבא: עיבוד מחדש לקלאסיקת האנימציה הפסיכדלית של הביטלס "צוללת צהובה" (1968). תגיד, מר זמקיס, לא הגיע הזמן לחזור לסרטים עם שחקנים בשר ודם?