פחד ותיעוב בפילדלפיה
"פילדלפיה זורחת", שחזרה אלינו עם עונה שלישית, אולי לא חתרנית כמו שמציגים אותה אבל יש לה פה גדול - ואת זה היא עושה מצוין. אז מה אם אין לה באזז?
בזמן שבארה"ב גרעין המעריצים הקשה של "פילדלפיה זורחת" (It's Always Sunny in Philadelphia) ממתין בכיליון עיניים לתחילתה של העונה הרביעית של הסיטקום של רשת FX האמריקנית שהפכה עד מהרה לסדרת קאלט, הגיעה אמש (ב') העונה השלישית (והמוצלחת ביותר עד כה) של הסדרה ל-yes.
העונה השלישית נפתחת כשגיבורי הסדרה מוצאים תינוק בפח האשפה, מה שגורם להם להתנתק מעט משגרת הלוזריות היומיומית שלהם ולנסות לחסוך מהתינוק את הגורל האכזר של נפילה לציפורניהם של שירותי הרווחה. כמובן שלא עובר זמן רב עד שהם מגלים את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בתינוק, מה שהופך את הניסיון ההומני לניצול ציני, שמסתיים בהחלטה לצבוע את התינוק במשחת נעליים על מנת שיוכל לשמש ככוכב פרסומות לטיני.
"פילדלפיה זורחת" (צילום: © 2007-2008 Bluebush Productions, LLC)
אל תתנו לעובדה שמדובר בסדרה כמעט חסרת באזז מקומי להטעות אתכם: מדובר באחת הסדרות הקומיות המוצלחות ביותר (ואחת ההזויות ביותר) שנראו על מסכי הטלוויזיה בארה"ב בשנים האחרונות. זאת למרות שמבחינת המבנה והסגנון שלה, "פילדלפיה זורחת" דומה הרבה יותר לסדרות סיטקום קלאסיות מאשר לתוכניות חדשניות יותר, כמו "רוק 30" או "המשרד": סיפורה של חבורת צעירים, שמנהלים פאב כושל ומכלים את זמנם בשיחות חסרות פואנטה והרפתקאות ביזאריות, שתמיד מגיעות לסיומן תוך 20 דקות.
סיטקום שמרני? רק בעטיפה
אולם הדימיון הוא רק למראית עין: מבחינת הנושאים בהם היא מטפלת, מדובר באחת הסדרות הבוטות ביותר שעלו בשנים האחרונות. עם זאת, התואר "חתרנית", שמשום מה מוצמד אליה כדרך קבע, אולי קצת מוגזם. להעמיד תחת אור הזרקורים נושאים שנויים במחלוקת, כאלו שהשתיקה יפה להם, או לפחות פוליטיקלי קורקטית יותר, באמריקה השמרנית (הפלות, גזענות, סטיות מיניות ומה לא), זה בהחלט בוטה ומסוכן. חתרני? לא ממש. "סאות'פארק" היא חתרנית. "פילדלפיה זורחת", לעומת זאת, מסתפקת בדרך כלל בלהיות בוטה, חמודה ומשעשעת.
אבל כשהיא בוטה, היא בוטה עד הסוף. ליוצרי "פילדלפיה זורחת", גלן הוורטון ורוב מקלני, באמת אין קווים אדומים, ופרות קדושות הם לא רואים בעיניים. אחרי הכל, בכמה סדרות סיטקום אמריקניות תוכלו לחזות בדני דה-ויטו, שחקן החיזוק שהצטרף לסדרה בעונתה השנייה, כשהוא מפוצץ בסמי הזייה, מתפלש בצואה של עצמו לעיני כל ומדבר עם אסלה שלא קיימת?
וכשהיא בוטה, היא גם מצחיקה עד דמעות, במשך 20 ומשהו הדקות שלה. כי גם אם השחקנים, בחלקם, לא מרשימים יתר על המידה ביכולותיהם (למעט דה ויטו כמובן), דווקא הלוק הסטנדרטי והמעט חובבני של הסדרה הוא זה שהופך אותה למוצלחת כל כך. התמהיל הזה של פסיכדליה וסוריאליזם בעטיפה של סיטקום שמרני, הופך כל שיחה וכל הרפתקה של החבורה למעין פרודיה על כל קומדיה "נורמלית" שנעשתה קודם לכן. וגם אם היא לא באמת סיטקום חתרני אלא רק אחת עם פה גדול, ייאמר לזכותה שלפחות את זה היא עושה מצוין.
"פילדלפיה זורחת", ימי שני ב-22:25, ערוץ yes stars 1
