השנים האחרונות שברו שיאים בכל הקשור לכמות הבגידות בציבוריות האמריקאית: דיוויד לטרמן, ג'ון אדוארדס, מרק סנפורד, אליוט ספיצר, טייגר וודס ורבים אחרים כולם עשו קרניים לנשותיהן ונאלצו להתנצל על כך, שלא לדבר על המספר הרב של זוגות מתוקשרים שהתפרקו, מטים רובינס וסוזן סרנדון ועד דארן ארונופסקי ורייצ'ל ווייז.
אי היציבות הזוגית הזו התחילה עתה לתת את אותותיה גם בהוליווד. בהתאם לכך, שלושה מהסרטים האמריקאים שהגיעו בחודש האחרון לבתי הקולנוע עוסקים בסוגיית הבגידה: בהתחלה זה היה "אתמול בלילה" האלגנטי, לאחר מכן הגיע "רווקים לשבוע" הוולגרי ועכשיו בא תורו של "הדילמה", שמנסה למקם את עצמו איפשהו באמצע, ובהתאם לכך מתגלה כמעין שילוב של דרמה בוגרת ושל קומדיה פרועה.
היבט ייחודי נוסף בסרט הוא העובדה שבניגוד ליצירות קודמות על הנושא, הוא אינו מציג את הצד של הבוגד או של הנבגדת, כי אם של המעגל הקרוב להם. וכך, הדילמה שבשמה הוא נקרא עומדת בפניו של רוני (ווינס ווהן), רווק אמריקאי רגע לפני משבר גיל המעבר, התוהה כיצד לנהוג לאחר שהוא תופס על חם את רעייתו של ניק (קווין ג'יימס), עמיתו וחברו הטוב ביותר. לספר לו? לשמור בבטן? להסתכן בכך שיחווה על בשרו את הפתגם "תמיד הורגים את השליח"? לצאת רכיכה ולחיות כל החיים עם רגשות האשם?
בקיצור, זו שאלה לא פשוטה, וההתחבטות נהיית קשה עוד יותר נוכח סוד שרוני נושא עמו מזה שנים, ובעיקר לאור העובדה שהוא וניק עומדים בפני האתגר המקצועי הגדול בחייהם. לפיכך, בשלב ראשוני הוא מחליט פשוט למשוך את הזמן ובעיקר לקוות שהאשה המקרננת תתוודה בעצמה או לכל הפחות תסיים את הרומן. אך זה לא קורה, וכיוון שרוני מאמין בלהט כה רב בנאמנות בין בני זוג ובאחווה בין גברים, ייסורי המצפון שלו מתחזקים באופן מפלצתי.
בשלב מסוים, ייסוריו של רוני אובד העצות מגיעים לרמה כזו שהוא פשוט יורד מהפסים ומתחיל להתנהג בצורה לא נורמטיבית. רון הווארד, במאי הסרט, מיישר קו עם הגיבור, ומאבד שליטה גם הוא. וכך, הופך "הדילמה" לעיסה של מצבים תמוהים, סרי טעם, ברוטליים ובעיקר לא נעימים לצפייה.
למעשה, לא זכור בתקופה האחרונה סרט אמריקאי מסחרי שעורר תחושה כה חזקה של אי-נוחות. בסיכומו של דבר, מי שצופה ב"הדילמה" מרגיש כאילו הוא חוזה בכוכבי ההצגה העממית "אני פה בגלל אשתי" עולים לבמה שיכורים ומרירים כשבכוונתם לחסל זה את זה ולשים קץ סוף כל סוף לפארסה.
מעל הכל, הסיבה העיקרית לתחושת האי-נוחות הזו היא שכל הדמויות בסרט מעוררות בנו רצון לתת להן סטירה: רוני מתגלה כחם-מזג, ילדותי, שלומיאל וגם די צבוע; ז'נבה הבוגדנית מצטיירת כנקמנית, מניפולטיבית ואנוכית; ואפילו ניק הנבגד, שאמור היה להיות הבחור הטוב בסיפור הזה, מגשים את כל המיתוסים השליליים על הגבר הממוצע.
אפשר לזקוף את ריבוי הצדדים האפלים של הדמויות לזכות הסרט, ולומר שהוא מקפיד לשרטט דמויות עגולות, להציג אמביוולנטיות מוסרית ובכלל להיות מעניין יותר וקרוב יותר למציאות. הבעיה היא שיוצרי "הדילמה" שכחו כי כדי שהדמות תהיה עגולה צריכים להיות לה גם רבדים טובים ואיזשהן אמות מידה בסיסיות של מוסריות.
את כל זה אין לגיבורי הסרט, ולפיכך הם שטוחים, גם אם בדרך שאינה שגרתית בקולנוע האמריקאי: אנחנו רגילים לפגוש בהוליווד דמויות שהן טובות וזהו, וכאן אנחנו פשוט פוגשים דמויות שהן רעות וזהו. כיוון שאף אחת מהן גם לא מעוררת סימפטיה, הן לא מעוררות הזדהות או רצון לעקוב אחריהם, ובכך אבד הסיכוי של "הדילמה" להיות אמין או מרתק.
לא כל כך ברור מה חשבו לעצמם יוצרי "הדילמה" כשבנו את הדמויות בצורה כה לא מספקת, ולמען האמת בכלל אין זה מובן למה הם שיערו בנפשם שהסרט יסקרן מישהו או יעבוד באיזושהי צורה. אחרי הכל, בתוך כל אי-הנעימות שמתעוררת במהלך הצפייה בו, הוא קודר מכדי להיות מצחיק כקומדיה וציני מכדי להיות מרגש כדרמה. כתוצאה מכך, תקוע הסרט במעין אזור דמדומים משונה, ואין לו את היכולת להשתחרר ממנו.
עוד בוואלה!
חוסר היכולת להשתחרר מהתקיעות הזו רק סמלית, שהרי הסרט כולו עוסק בעצם באימפוטנציה: ניק אימפוטנט כיוון שאינו מסוגל לספק את אשתו במיטה ולכן מוביל אותה לבגוד בו, ורוני הוא כזה מפני שאינו מסוגל להציע נישואים לחברתו וגם לא לגלות לסחבק שלו את סודו. כדי להסיר כל ספק שזה הנושא העומד במרכזו, "הדילמה" גם מעניק לאין-אונות של השניים לאורך הסרט שלל ייצוגים מטאפורים, למשל ניסיונות להשחיל שער בהוקי או להתניע מנוע במכונית.
כמו כל יצירה קולנועית אמריקאית שנעשתה על גברים בשנים האחרונות, גם "הדילמה" מאפשר לגיבוריו בסיכומו של דבר להשלים סופית את המעבר מילדות לבגרות, להשיב לעצמם את אונם, להבקיע ולהתניע, אך אנו איבדנו בהם עניין הרבה לפני שזה קורה. וכך, בניגוד לגיבוריו, "הדילמה" נותר רופס ונרפה, והוא מענג בערך כמו הסטוץ הכי גרוע שהיה לכם בזמן האחרון. אפשר לקוות לכל הפחות שמוסר ההשכל שלו ישכנע את הקהל האמריקאי שמוטב להשאיר את הזין בתוך התחתונים, וכך לא נצטרך לראות עוד סרטים שכמותו.