ביקורת: הערת שוליים

"הערת שוליים". ליאור אשכנזי, שלמה בראבא. צילום: רן מנדלסון.

"הערת שוליים". שלמה בראבא, ליאור אשכנזי. צילום: רן מנדלסון.

"הערת שוליים", סרטו הרביעי של יוסף סידר ("בופור"), זכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן 2011, הישג אדיר לסידר ולקולנוע הישראלי. זהו ההקשר היחיד שבו אני יכול להכניס במשפט אחד את שם הסרט והמילה "אדיר", מלבד אולי: "הערת שוליים" הוא שעמום אדיר, בזבוז אדיר של כסף ושחקנים מוכשרים.

העלילה מתמקדת בשני פרופסורים לחקר התלמוד: אליעזר (שלמה בראבא) ובנו אוריאל שקולניק (ליאור אשכנזי מזוקן). האב, מסתבר, לא מעריך במיוחד את דרך העבודה של בנו, ובהמשך יסוב הסרט סביב פרס ישראל והחיכוך שהוא גורם בין השניים. עליזה רוזן מגלמת את אשתו של אליעזר, ועלמה זק את אשתו של אוריאל.

"הערת שוליים" הוא סרט אטי ומשעמם. שני התארים הללו לא חייבים ללכת יד ביד: סרט יכול להיות אטי מבלי לשעמם, אם יש בהתנהלות שלו מתח, עניין, סקרנות, דרמה או רק משהו שמצפים לו. כשהופיע שם הסרט כחצי שעה לאחר תחילתו קיוויתי שזה סימן ששלב האקספוזיציה נגמר. הוא לא. אמנם סערה שקטה גועשת בדמותו של בראבא, אך היא בעיקר מחשבתית-פנימית ולא מתבטאת במעשים, ובכל זאת עידון הוא לא הצד החזק של הסרט הזה: עם תקריבים (צמידים כחולים, ציפורניים) ומוסיקה בומבסטית. כל קטע ארוך מדי, עם חזרות בלתי פוסקות (עוד ועוד מילים שאוריאל מתקן במסמך שהוא כותב במחשב; עוד ועוד מילים שהכתבת משרבטת במחברתה; קטע 'גילוי' של אליעזר שאורך פי שלושה יותר זמן ממה שהוא צריך). הדילמה שבה ניצב אוריאל מסקרנת, וגם אשכנזי מבטא בצורה יפה את הקושי וההתלבטות שבהם הוא מצוי, אך זה לא מספיק לסרט שלם. אם סידר התכוון לעסוק בסרט (גם) ביחסי אבות ובנים, מדוע הבן של אוריאל זוכה לקטע וחצי בלבד, כשבאחת הנסיעות של השניים במכונית רק לקראת סוף הקטע נזכרים בכלל להראות לנו שהבן יושב לידו (ההתעלמות שלו מבנו תהיה משמעותית יותר אם נדע שהוא שם).

"הערת שוליים". מיכה לבינסון. צילום: רן מנדלסון.

"הערת שוליים". מיכה לבינסון. צילום: רן מנדלסון.

הקצב האטי והצילום ה"אמנותי" (שבו לא רואים את הדובר) שלא מוסיף דבר, אינם מסתירים את הריקנות שיש פה, כולל קטעים חסרי פשר. אין לי בעיה שלא מסבירים וסוגרים את הכול, אך יש, למשל, אישה שעמה אליעזר נפגש שאוריאל תוהה לגבי טיב יחסיהם, ומקרה שגונבים לאוריאל את הבגדים מהמלתחות, מה הם תורמים לסיפור? מה זה מוסיף? האם זה רק בשביל האפקט הקומי שהוא צועד עם מגבת במקום שמישהו שם ייתן לו משהו ללבוש באופן זמני? כמו כן, כשחוזרים אל קטעים שראינו לפני כן צריכה להיות סיבה לכך, לא מספיק שמראים לנו את ההתרחשות מזווית צילום אחרת, אם זה לא משנה דבר לתפישה שלנו לגבי מה שקרה! אנחנו לא רואים את הדברים פעם נוספת מבלי שתהיה הבנה חדשה או עם תוספת כלשהי של אירוניה או גילוי. הסרט מופרך ולא אמין, בזבוז של עליזה רוזן ועלמה זק בתפקיד הנשים של-, בזבוז של תקציב של קרוב לשבעה מיליון שקל; דוגמה אחת מעט עמומה לדבר מגוחך, עמומה כדי לא להרוס את הסרט למי שבכל זאת יחליט לבדוק על מה המהומה, הוא משפט של יהודה גרוסמן (מיכה לבינסון) שכולל את המילים "גם אחרי מותי".

זהו הסרט השלישי המוקרן בבתי הקולנוע מתוך 31 הסרטים הישראלים שמתחרים על פרס אופיר השנה. יש לקוות שיימצאו מועמדים ראויים ממנו לקטגוריות השונות. בזכות שמו של סידר (הוא היה מועמד לפרס אופיר על הבימוי והתסריט של שלושת סרטיו הקודמים) ושל השחקנים, הסרט בוודאי יהיה מועמד לשישה פרסים לפחות: סרט, במאי, שחקן ראשי (בראבא), שחקן משנה (אשכנזי בתפקיד ראשי אך לא רוצים שיתחרה מול אביו בסרט), תסריט וצילום.

הערת שוליים
ישראל, 2011
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-02.06.2011 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:

בימוי:
יוסף סידר
תסריט:
יוסף סידר
משחק:
שלמה בראבא
ליאור אשכנזי
עלמה זק
עליזה רוזן
יובל שרף
נבו קמחי
מיכה לבינסון

אורי

בחייך, הגזמת לגמרי. אמנם ישנם דברים שנשארו פתוחים מבחינת התסריט והשחקניות אכן רק "מקשטות" את הסרט, אבל בסך הכל הסרט הוא טוב מאוד – יש בו הרבה מתח לצד רגעים קומיים ואותי הוא כלל לא שיעמם. דווקא הבחירות הצילומיות משרתתות היטב את הסרט ולעומת חמישה סרטים אחרים שראיתי המתחרים על השנה על פרס אופיר, סרט זה נמצא כמה וכמה רמות מעל.

צחי

אין עניין בסרט שבו מסבירים לך הכל מבלי לתת לך להבין לבד. לא מצאתי סצינה אחת מיותרת בסרט. התסריט כולו רווי סמליות, וכל משפט שיוצא מפיהם של הדמויות הוא סמלי.
זהו סרט פילוסופי יהודי, ועל מנת להבין את כל המוטיבים הסמליים בו צריך להכיר את הספרות התלמודית. אך גם מבלי להכיר ספרות זו, ניתן להבין רבים מהסמלים שכן מדובר בקונפליקט פילוסופי אוניברסלי בין השכל ללב, בין חתירה לאמת לבין חתירה ליופי ועוד ועד.

גלי

אני מציעה שתלך שוב לסרט, הפעם אחרי שנת צהריים, כי לפי הביקורת שלך כנראה לא ישנת טוב או שהיית רעב או שסתם משהו עצבן אותך בתור לכרטיסים. כי לא יכול להיות ששננו ראינו את אותו הסרט וזה מה שאתה מבין ממנו. לך שוב בבקשה.

דוניו נתן

סרט ענק,מדהים ומרתק.אם כותב הביקורת השתעמם אז יש לו כנראה בעיה רצינית.
לדעתי אולי הסרט הטוב ביותר שנוצר אי פעם בקולנוע הישראלי

עופר

בעיני הסרט טוב. הסיפור אינו העיקר אלא מערכות היחסים. ולכן אין ספק שהגיבור האמיתי היא דווקא גיבורה- האם – הרעיה. ההקרעות שלה בין מחויבותה לבעלה לבין אהבתה לבנה וזאת מבלי שהיא נוקטת עמדה. אני בטוח שיש הרבה מה לנתח בדמות זאת תתחת כלים פנימסטיים.
בכל מקרה סרט טוב, שומר על מתח למרות איטיותו, ויש בו אף כמה רגעי התרגשות ועצב

דני

מר דורון הוא הוכחה ניצחת לכך שלא צריך להיות חכם גדול בשביל לכתוב ביקורת סרטים. לעומת זאת מר סידר מוכיח שוב ושוב שהוא מעמודי התווך של הקולנוע הישראלי העכשווי. הוא תפס את הדקויות של המניפולציות והפוליטיקות של האקדמיה ושל עולם פרסי ישראל\ספיר\ירושלים בצורה שכל מי שאי פעם חווה את התהליכים האלה יכול להזדהות ולכאוב בו זמנית. תקצר היריעה מלהכיל את כל מה שאני חושב על ביקורתו של מר דורון. זו לי הפעם הראשונה ואני מקווה שגם האחרונה שאני קורא ביקורת סרטים שלו.

דודו

הסצנה של הישיבה במשרד החינוך היא חזקה ביותר ועשויה היטב. המשחק של ליאור אשכנזי מעולה. המשחק של בראבא מדויק על פי הוראות הבמאי. בסך הכל עלילה מרתקת ומקורית ניותר.
אמנם ישנן סצינות בסרט שאינן שייכות (המלתחות והמאהבת בגן) אבל יש מתח חזק בסרט שנובע מהעימות ומהצפייה לדרמה בסוף. חבל שזו נותרה בלתי פתורה בתסריט. זה לדעתי הפספוס הגדול בסרט.
לסיכום: מומלץ מאד! סרט מרתק!

"הערת שוליים" לטעמי הוא סרט מעניין, חשוב, נוקב רב שכבתי- רב הנסתר על הנגלה מסכימה עם החשיבה כי הקצב איטי… ומתארך בחושבי כי הסרט מנסה להעביר את הדילמה הפילוסופית סביב הקשר המורכב של אבות ובנים – התחרות האדיפאלית – כאשר הבן קם על אביו- מוכשר ממנו ומוצלח ממנו- והאב- לא יכול להכיל את הפגיעה הנרציסטית סביב החמצותיו שלו… הסרט מעביר באופן מאד מעניין את הקונפליקט המורכב הנגלע בין האב לבנו ובתהליך מקביל בין "האבות והבנים" באקדמיה – היוצאת בשיא עוצמתה- כיעורה סביב הפרס… האינטרסים הזרים, התחרות הנקמנות החשבונאות… מעוררי עניין הדילמה סביב החוויה הרודפנית של האב המרגיש מודר.. בשל דחיית הממסד והוקעתו נשארת דילמה האם – החוויה היא בעולמו הפנימי או חוויה המתקיימת כעוולה -ונעשית מעצבת ורודפנית ומזינה את עצמה בעולמו ומעצבת את המשך דרכו של האב!
המאבק של הבן הגדל לאורה ובצידה של הדילמה- לסייע לאביו ולזוז הצידה כדי לאפשר תיקון פגיעתו -והחזרת כבודו של האב בערוב ימיו … נתקלת בדיאלוג קשה – הן מול הממסד והן בעולמם הפנימי של האב והבן . הסרט עסוק בעולמם הפנימי של הדמויות… על חשבון זה החיצוני – וכאן נראה לי מהותו של הקושי אותו הסרט לעיתים מתקשה להעביר לצופים .. אני מצאתי עצמי עסוקה בדילמות הערכיות אותן הסרט מעלה ביחסים במהות- מה מואר במרכז ומה היא "הערת השוליים" … סרט חשוב מעורר לחשיבה ערכית ופנימית אולי על חשבון הקצב… והיכולת הקולנועית המוגבלת המשאירה את הצופה להתמודד עם המורכבות בה עוסק בעיקר עם עצמו!!!

מורן

מר דורון אתה טועה ובגדול …לא כל סרט חייב להיות לו נושא "גדול".
מהביקורת שלך יש הרגשה שחיפשת מה לא טוב בסרט במקום לראות כמה הסרט הזה מעולה ..סרט שלא מתחנף מרתק מציעה לך לצפות שוב בסרט ..ולספר איך היה.

אחת שצפתה

בתודות לא הופיעה האקדמיה למדעים. אני יודעת מה אתם בטח חושבים- אז זהו, שזה לא מוסד בדיוני ויש סיבה שגוף צנוע בעל חשיבות מאחורי הקלעים בפרסי נובל ובמדענים ובמוחות המובילים בעולם אכן יזכה ל'הערת שוליים'.

רחל

אתמול הייתי והיה מדהים!!
יוסף סידר כל הכבוד
בר אבא היה אדיר היו לסרט עוצמות אחרות מדהימות!

דורון, אבל אחר

תרשה לי להמליץ לך על מהיר ועצבני 5. נדמה לי שתמצא אותו מתאים יותר לדרישותך.

ליאור

אחד הסרטים הטובים, פתיחה גאונית בה הוצגה דמותו של בראבא (שעליו כוונה המצלמה כאשר בנו דיבר).
עלילה פנטסטית ובימוי מעולה, מוסיקה מתאימה בסצינות המתאימות, אפקט שקט בסצינות מתאימות, עקרון אי וודאות יוצא מן הכלל ונושא יוצא מן הכלל.

בקיצור, בסרט הזה יש את כל מה שבסרט אחר אין, ותאמין לי שכל הסרטים שעונים על הדרישות שלך יוצאים לקולנוע כל שני וחמישי והתחילו לצאת מהתחת!

אלעד

בוא אני אסביר לך את הסצנה של המאהבת. קודם כל אי ההבנה של הפרטים מוסיף לאוירת המסתורין הקפקאית של הסרט. שנית, בעקבות הופעת 'המאהבת' מדבר אשכנזי עם אשתו והם מגיעים לעימות. היא אומרת לו שאין לו אומץ להתעמת, בניגוד לישירות ולכנות של אביו. בעקבות כך הוא מתעמת עם חברי הוועדה במשרד החינוך.
זהו חוט עדין שלפעמים עדיף בכלל לא לחשוף אותו. אבל אתה ביקשת..

שושי

ראיתי עכשיו את הסרט בשנית ואין מילים בפי. סרט גאוני מכל בחינה שהיא. בין אם זה יחסי תחרות בין אב לבנו, בין אם זו הצצה ליחסים העכורים בין הפרופסורים באקדמיה ובין אם זה משל לפער הבין דורי.

הכל מוצג בצורה מעניינת, זורמת ובעיקר נכונה, בלי זיוף קל כלשהו.

הסרט גם מרים אותנו לרמה קצת יותר גבוהה מהמקובל כיום. זה לא סרט לאנשים שטחיים וחסרי ידע, לא סרט פעלולים המכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר. סרט שמצריך קצת ידע, קצת הבנה פסיכולוגית והרבה אינטלקט.

כנראה שהמבקר הינו אדם שטחי ומתעניין בסרטים מסוג ג'יימס בונד…או סתם סרטי קטשופ…

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?