שתף קטע נבחר

"אקס-מן: ההתחלה": כמו סקס עם האקס

החדש בסדרת סרטי "אקס-מן" הוא גם הטוב שבהם. כפריקוול הוא חוזר אחורה למקורותיו של הסיפור שסופו ידוע לנו מראש, ומציג אותו באור חדש - מסקרן, מחכים ואפילו משעשע. הבמאי מת'יו ווהן מצליח אפילו לפרק את מטעני השואה בסרט


הפריקוול, סרט המשך בסדרת סרטים החוזר לתקופה מוקדמת יותר, הוא אחד מסממניו של הקולנוע ההוליוודי העכשווי. הוא מגיח כאשר סדרת סרטים מגיעה לסוף דרכה (בגלל התמעטות ההכנסות ו/או עלויות הפקה גדלות), אבל האולפן טרם התייאש ממיצוי הפוטנציאל הכספי הטמון בזיכיון. האתחול באמצעות הפריקוול מאפשר לשכור צוות רענן, צעיר וזול, ולנסות קונספציה סגנונית שונה שתיתן לזיכיון מחזור חיים נוסף.

 

 

 אין ספק שסדרת סרטי "אקס-מן" הזדקקה לאתחול. לאחר שני הסרטים הראשונים בבימויו של בריאן סינגר – ובמיוחד "אקס-מן 2" (2003) המשובח, הגיע ברט רטנר וחרב את הסדרה ב-"X-מן: המפלט האחרון" (2006).

 

"אקס-מן המקור: וולברין" (2009), הפריקוול הראשון והירוד התמקד רק בעברה של דמות אחת, ולכן לא היווה המשך מספק לטרילוגיה הראשונה. כעת קיבל הבמאי מת'יו ווהן ("קיק אס") את משימת האתחול באמצעות פריקוול. "אקס-מן: ההתחלה"("X-Men: First Class") עוסק בתהליך ההתארגנות של החבורה וברקע ליריבות המיתולוגית בין צ'ארלס אקסווייר ומגנטו.


האקס-מן. צעירים, ויפים?

 

את השורה התחתונה והמשמחת יש לומר מיד: הסרט החדש הוא הטוב שבסרטי "אקס-מן", קביעה זו מציבה אותו בשורה הראשונה והמצומצמת של עיבודי גיבורי-העל יחד עם "סופרמן" המקורי, ו"ספיידרמן 2" ("האביר האפל" בכל זאת נותר בדרגה משל עצמו).

 

עיצוב הדמויות והיחסים, בימוי האקשן והאפקטים המיוחדים, העיצוב המגניב של התלבושות והתפאורה, והפאתוס הנבנה ברגעי השיא הדרמטיים - כל אלו עובדים טוב יותר מכפי שניתן היה לקוות. זהו קומיקס שקם לתחייה, כפי שהמעריצים תמיד מייחלים לראות וזוכים בכך רק לעיתים נדירות.

 

בין השואה לשואו

אירועי הסרט מתרחשים על רקע המלחמה הקרה, ונעים לקראת שיאו של משבר הטילים הקובני (סתיו 1962) שהביא את העולם לסף חורבן גרעיני. אך ההשתעשעות בהיסטוריה אלטרנטיבית מתחילה בנקודה מוקדמת וטעונה עוד יותר - מחנה ריכוז בתקופת השואה. נער יהודי גרמני בשם אריק לנשר צופה חסר אונים כשאימו נלקחת ממנו. הייאוש והזעם מעוררים את כוחותיו המוטנטים המאפשרים לו לשלוט במתכות באמצעות המחשבה.


פאסבנדר כמגנטו בתחילת דרכו 

 

הנער נלקח למשרדו של קלאוס שמידט (קווין בייקון), מעין ד"ר מנגלה של יכולות מוטנטיות, ותחת הדרכתו האכזרית הוא מתחיל לגלות את הכוחות שיהפכו אותו בעתיד לאחד המוטאנטים החזקים ביותר. במעבר לתחילת שנות ה-60, לנשר הבוגר (מייקל פאסבנדר), הופך לצייד נאצים המתחקה אחר עקבותיו של אויבו שהוא גם אביו הרוחני.

 

הניסיון לערבב שואה בתרבות פופ, ובמיוחד הרעיון של קורבן שהופך להשתקפות של המעוול, נוגע בלא מעט רגישויות שהקהל הישראלי בוודאי יהיה מודע להן במיוחד. אך התסריט האינטליגנטי והמשחק המשובח של פאסבנדר נותנים למורכבות זו תוקף והצדקה כבסיס לקונפליקט המרכזי בסרט.

 

שמידט, שהחליף את שמו לסבסטיאן שואו, בעצמו בעל כוחות על המאפשרים לו לשאוב אנרגיה ולהפנות אותה כנגד יריביו, משמר את רעיון הגזע העליון בתקופת המלחמה הקרה. הוא רואה במוטאנטים המתחילים להופיע בעידן הגרעין, שלב חדש באבולוציה.


ג'ונס את בייקון. צוות לעניין

 

חבורת המוטנטים שעליה הוא מפקד חותרת לטיהור כדור הארץ מהגזע האנושי הנחות. בצוות המסייע בולטת במיוחד, במלוא מובן המילה, אמה פרוסט (ג'נוארי ג'ונס – בטי דרייפר מ"מד מן") שיכולותיה כוללות טלפתיה, עור שהופך לקשה כיהלום, וקימורי גוף בלתי אפשריים.

 

חמים ותאים

זיהוי פעולותיו ויכולותיו של שואו ואנשי צוותו מוביל את ה-CIA לגיבוש צוות מוטאנטים נגדי שיגן על האנושות. בראש הצוות עומד (עדיין עומד) פרופסור לגנטיקה וטלפאט רב עוצמה בשם צ'ארלס אקסווייר (ג'יימס מקאבוי). לצוות מגויס גם לנשר, שלמרות הטמפרמנט הסוער ודחף הנקמה הבוער בו, הופך לחבר נפש וליד ימינו של אקסווייר הנינוח והנהנתני.


פאסבנדר ומקאבוי כלנשר ואקסווייר. עזר כנגדו

 

לצידו של אקסווייר נמצאת גם רייבן דארקהולם (ג'ניפר לורנס), מוטאנטית משנה צורה שאומצה בילדותה למשפחתו, התבגרה לצידו, וכעת חשה כלפיו רגשות עזים. הצופים שראו את הסרטים הקודמים יודעים איזה גורל צפוי לרייבן המבוגרת שתשנה את שמה ל"מיסטיק", וללנשר שיהפוך למגנטו.

 

פריקוולים צריכים להתמודד עם בעיית הידע המוקדם שיש לצופים אודות העתיד להתרחש. ידע זה בוודאי לא הקל על תחושת הדשדוש בתהליך הפיכתו של אנקין סקייווקר לדארת' ויידר. ב"אקס-מן: ההתחלה" זה עובד דווקא לטובת הסרט מכיוון שהשינוי נפרש באופן הדרגתי ואמין. הידיעה של העומד לקרות מעצימה את המשמעות ואת האפקט הרגשי של הפרטים הקטנים בדרך לשינוי הגדול.

 

גם "אקס-מן 2" היה עיבוד שאפתני מבחינת כמות הקונפליקטים, אופיים והתפתחותם, אך לווהן יש יתרון על סינגר בכל הקשור לעיצוב רגעי ההומור, שכמותם יש לא מעט בסרט. חרף הנושאים והתהליכים הקודרים, הטון הדומיננטי הוא של קלילות משמחת הנסמכת, במידה לא מבוטלת, על פנטזיית הרטרו בעיצוב התלבושות והתפאורה. גרובי בייבי.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים