זהב עתיק: על "בנות הזהב", הגרסה הישראלית
אז איך "בנות הזהב", גירסת 2011? האמת, לא כל כך נעים לראות סדרה מלפני רבע מאה, בייחוד כשהיא נראית כמו מחזה מתורגם בתיאטרון מצולם. הצחוק המוקלט והגיור הבלתי מעודן לא עושים חסד לשחקניות היוצאות מן הכלל, ולא לסדרת המקור
זה לא כל כך נעים לראות סדרה מלפני רבע מאה. מילא אם היה מגיע עם זה קופון נוסטלגי. הדור שגדל על "בנות הזהב" בטוח צוחק גם היום כשהוא צופה בסדרה המקורית, מאותה סיבה שאנחנו נמסים מול "ריקוד מושחת" ומשפיכים ניטים כשמישהו מזכיר את הפינגווין. אבל לצפות בסדרה חדשה שמתנהגת כאילו לא ראינו טלוויזיה ב-25 שנים האחרונות, זאת דרישה קצת מוגזמת, אפילו לאומה שעדיין נשנקת מהתרגשות בכל פעם שנוחת כאן כוכב רוק שהיה משהו באייטיז.
בסופו של דבר, "בנות הזהב" נראית כמו מחזה מתורגם בתיאטרון מצולם. מיקי קם, תיקי דיין, רבקה מיכאלי וחנה לסלאו הן שחקניות יוצאות מהכלל, ופה ושם הן אפילו זכו לפאנץ' מוצלח. אבל הצילום, הקצב, האינטונציות, הצחוקים המוקלטים, העריכה, כמעט כל אלמנט בסדרה הזאת נראה מיושן כל כך, ותהליך הגיור לא מעודן מספיק ("דברים טובים ממתינים לממתינים", כנראה עִבְרוּת של "good things come to those who wait"), ככה שהתחושה היא שמדובר בסדרה שנופלת בין המקור לרימייק בן זמננו.
בזמנו היה ב"בנות הזהב" משהו חדשני, כמעט חתרני: חמש נשים מבוגרות שגרות יחד, כנגד כל המוסכמות החברתיות, ומדברות על סקס ויחסים. אבל היום, אחרי "סקס והעיר הגדולה", "העשב של השכן" ושאר סדרות שמציבות נשים בסיטואציות הרבה יותר נועזות ומוקצנות, גם התעוזה הזאת נגזלת ממנה. יכול מאוד להיות שכל זה לא יפריע ל"בנות הזהב" להביא את קהל הצופים שעדיין מאמין בסיטקום מהדור הישן. נשאר רק לקוות שהאדפטציות שכבר בדרך, "נשואים פלוס" ו"כולם אוהבים את ריימונד", יקבלו יחס קצת יותר הוגן.
