"רובוטריקים 3": אוטו זבל, אבל משוכלל יותר
מייקל ביי הודה כי הסרט השני בסדרת הרובוטריקים היה "זבל", אבל לא שיפר בהרבה את איכויות העלילה בסרט השלישי. עם זאת, שדרוגי התלת ממד הופכים אותו לחוויית אקשן מסחררת
לפני שנתיים עלה למסכים "רובוטריקים: הנקמה", סרט ההמשך שחווית הצפייה בו משולה להילכדות במכונה ענקית המועכת פסולת מתכתית לקוביות. הביקורות שחטו, פרסי ה"ראזי" חולקו לתסריט, הבמאי והסרט אבל הצופים העניקו לזיבורית זו הכנסות של 836 מליון דולר. טוקבקיסטים מצאו את האשם במבקרים גבוהי המצח, ששכחו איך ליהנות בסרטים. סנובים-אליטיסטים-פלצנים-חפרנים (ובל נשכח שמאלנים) שכמותם.
כמה נחמד היה לגלות כי דעתם של יוצרי הסרט על איכות עבודתם לא הייתה שונה מזו של המבקרים. מייקל ביי, במאי הסרט, סיכם את הדברים במילת השיפוט הקולעת "זבל". ניתן להרחיב באזכור האמירה המפורסמת של תיאודור אדורנו, על כך שחרושת התרבות לא רק מייצרת זבל אלא גם את הצרכנים שיצרכו אותו. לפחות הפעם הזבלן הראשי לקח אחריות על מעשה ידיו.
Bay Watch
גם אם קשה להאמין, למייקל ביי יש כבוד מקצועי. "רובוטריקים 3" ("Transformers: Dark of the Moon") הוא הסרט שבו הוא מנסה לגאול אותו. במסגרת המגבלות של יוצר קיצוני זה, הוא גם מצליח.
יאללה בלאגן. הורסים את שיקגו ב"רובוטריקים 3"
שני דברים מהותיים עושים את ההבדל. ה"רובוטריקים: הנקמה" צולם במהלך שביתת התסריטאים הגדולה.
כל מה שהיה בידיו של ביי בזמן שיצא לצילומי הפקת הענק היה גרסה ראשונית (טריטמנט) של 30 עמודים. אין פלא שדמויות באו ונעלמו, שלא היה רצף עלילתי ושהסבירות, גם בפרמטרים של עולם הפנטזיה המסוים, שאפה לאפס.
הפעם יש תסריט. נכון שהדמויות דלוחות, הבדיחות בעיקר צולעות, והטקסט הוא רצף קלישאות, אבל זה הרבה יותר ממה שהיה בסרט הקודם. יתרון נוסף הוא במחסור מבורך בבדיחות בנוסח "אשכים רובוטיים" המיטלטלים בין ארץ ושמים (למי ששכח רגע אנין של הומור מהסרט הקודם).
אופטימוס פריים נלחם על שיקגו
השינוי השני הוא במעבר לתלת ממד. מרכיב מרכזי בסגנונו המשפיע של ביי הוא חיבור שוטים שמשכם הוא חלקיק שניה. האקשן כעיסה קינטית. אך בתלת מימד נדרש פרק זמן מינימלי בכדי שהמוח יוכל לעבד את אשליה ויזואלית של עומק.
הריסון שנכפה על סגנונו התוקפני של ביי הופך את החלק השלישי לטוב בהרבה משני קודמיו. ניתן להעריך את האנימציה המורכבת של הרובוטריקים, כמו גם הטיפול היסודי שניתן לכל אחת מ-563 המכוניות, שלפי הדיווח הוחרבו במהלך הצילומים. מינימליזם, למי שטרם הבין, הוא לא שם המשחק.
חם על הירח
הלכלוכים של מייגן פוקס על ביי ("כמו נאצי"), הובילו לפיטוריה על ידי מפיק העל שונא זילות השואה סטיבן ספילברג. סם וויטוויקי (שיה לבוף) קיבל את קארלי (הדוגמנית רוזי האנטינגטון-וויטלי) כמודל חדש לתפקיד החברה. עם פנים שנראות כגרסא משופרת של קמרון דיאז הצעירה, גוף מרופד במקומות הנכונים ושפתי אנג'לינה ג'ולי, יש לה את כל הכישורים לתפקיד.
לבוף והמחליפה הראויה, האנטינגטון-וויטלי
וויטוויקי מתוסכל מכך שאינו מצליח להשיג עבודה ראויה, על אף שהציל את העולם כבר פעמים ואף קיבל מדליה מברק אובמה (בגילומו של כפיל גרוע במיוחד). קארלי עובדת בשירותו של דילן גולד (פטריק דמפסי), מולטי מיליארדר חובב מכוניות מהירות, שמגלה כלפיה חיבה מופרזת. גולד יתגלה גם כמשת"פ של השקרניקים בעבור בצע כסף.
נקודת המוצא לעלילה היא הגילוי של טכנולוגיה חייזרית במהלך המסע של אפולו 11 לירח (1969). טכנולוגיה זו פותחה על ידי סנטינל פריים (קולו של ליאונרד נימוי), מנהיג הרובוטריקים, שקדם לאופטימוס פריים, והדמות המוגדרת כ"איינשטיין של עולמם". השקרניקים רוצים להניח את ידיהם על הטכנולוגיה ובכך ולהביא, איך לא, לחורבנם של הרובוטריקים והמין האנושי. סוף תקציר.
שיקגו עולה בלהבות. ואנחנו נהנים
במשך כשעה וחצי מתרחשים כל מיני דברים לא חשובים. פה ושם סצנות אקשן לא רעות, אך בעיקר רגעים שבהם שחקנים מוערכים כמו ג'ון טורטורו (הסוכן סימור סימונס המטורלל),
ג'ון מלקוביץ' (הבוס החדש ושל וויטוויקי. גם מטורלל.) ופרנסנס מקדרמונד (מזכירת ההגנה הקשוחה של ארה"ב) לא לוקחים את עצמם ברצינות בעבור צ'ק שמן. אין רגע הראוי להיזכר, אבל אין רגעי שפל הגורמים לפרכוס לא רצוני.
עלות הכרטיס והפרימיום על התלת ממד זוכים להצדקה בחלקו האחרון של הסרט. קרב ענק של כמעט שעה שבו כל שיקגו מוחרבת במאבק בין הרובוטים הטיטאנים. התחרעות כוללת המכילה רגעי ביתור ושיסוף בין שני הצדדים ויותר פיצוצים והרס משניתן להעלות על הדעת. אם אפשר להעריך בידור מטופש, רעשני, חלול וריקני, הרי שיש מקום להתפעל מהשיאים אליהם מגיע ביי בחלק זה.
