בעלי מלאכה
בימאי ותסריטאי- וודי אלן
שחקנים- אוון ווילסון (“עמוק במים”), רייצ'ל מק'אדמס (“קשה על הבוקר”), מריון קוטיאר (“אדית פיאף- החיים בורוד")
כוכבת אורחת- קרלה ברוני
על מה הסרט?
תסריטאי הוליוודי השואף להיות סופר מבלה בפריז עם ארוסתו, מצליח לנסוע בזמן, פוגש את כל אמני "הדור האבוד" ומתאהב בבחורה מפריז של שנות העשרים.
על מה באמת הסרט?
נוסטלגיה היא שקר. העבר של השכן תמיד ירוק יותר.
הדבר הכי טוב בסרט
פריז של שנות העשרים. כל האהבה של אלן לעיר ולתקופה מתבטאים כאן בצורה משובחת- התסריט, המשחק, הסטיילינג, האווירה והאסתטיקה, כשמעל כולם זוהרת מריון קוטיאר היפיפייה, כשלצידה כל גאוני הדור -פיצ'גרלד, המינגווי, גרטרוד שטיין, פיקסו, בונואל, מאן ריי.
הדבר הכי גרוע בסרט
פריז של שנות האלפיים. כנראה שאלן עצמו נופל למלכודת הנוסטלגיה הדביקה והסנטימנטלית, ובהשוואה לחלקים המענגים של העבר, התסריט של פריז העכשווית חלש ביותר, היא בעיקר נראית משעממת, הסטיילינג אפור, כשמעל כולם בולטת לרעה רייצ'ל מקאדמס, מעצבנת מתמיד.
הסצינה שתלכו איתה הביתה
הסצינה הראשונה בה פוגש ווילסון את המינגווי ויוצא איתו למסע בעיר. קסם קולנועי של ממש.
הסצינה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
הסצנות עם החבר המעצבן של ארוסתו של וילסון. מעצבן מידי.
הזווית היהודית
לשם שינוי, הנוירוטיות היהודית של אלן דווקא לא מתפרצת בסרט הנוכחי.
סקס
כמו תמיד אצל אלן- רק מדברים עליו.
אלימות
למרות שדמותו של המינגווי שונה מאוד ממה שנהוג לתאר אותו, אלן לא שוכח את הצד הגברי והאלים שלו לפי המיתוס, והוא אכן מוצג כגבר-גבר המחפש מכות בבר ונוהג לדבר על ציד ברברי.
סטיילינג
כנראה אחד הסעיפים היקרים בתקציב- וההקפדה על הבגדים, אביזרים, ריהוט ולוקיישנים של שנות העשרים בולטת ומרהיבה, ונראית כמו אחד הציורים או הצילומים של הדמויות.
פסקול
הסרט נפתח כרגיל בסימן המסחרי של אלן, הג'אז, ובהמשך בולטת בעיקר המחווה שהוא עורך לקול פורטר, שדמותו מופיעה בסרט, עם הלהיט "בוא נתאהב". שזה כנראה מה שפריז עושה לאנשים.
מה למדנו מהסרט?
מהו תפקידו של האמן, על פי גרטרוד שטיין- למצוא משמעות בריק הקיומי, לא להיות תבוסתן.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
וודי אלן חזר לעצמו! או שאולי רק התפלק לו במקרה סרט מעולה?
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
אחד הסרטים הטובים של אלן, שמזכיר יותר מכל את "שושנת קהיר הסגולה" ו"אליס" הסוריאליסטים והקסומים שלו, שבהם חגג את האינטרטקסטואליות הפוסטמודרנית, הרפלקסיביות, המודעות עצמית ואת פנטזיית הקולנוע כמבנה דמיון ומציאות.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
רואה, לא צריך לנסוע לפריז. הימים היפים שלה מאחוריה, אין כמו כפר סבא.
מה ראה הבימאי לפני הצילומים?
את הסרטים מתור הזהב של עצמו.
שורה תחתונה
וודי אלן שוב מצא את הקסם הקולנועי שלו, ויצר את אחד מסרטיו הטובים בעשור האחרון. קומדיה רומנטית חכמה, שתרצה גם את מי שלא תמיד נמנים עם מעריציו. אואן ווילסון מושלם לתפקיד, ובניגוד לשחקנים רבים בסרטיו של אלן, הוא לא מנסה לחקות אותו למרות הנוירוטיות הטבועה בדיאלוגים, קוטיאר מכשפת, קייטי בייטס מעולה, הניים-דרופינג האומנותי מענג, והאווירה הפנטזיונרית מקסימה וייחודית. אחרי "ויקי כריסטינה ברצלונה" המשובח גם הוא, אולי כדאי שאלן יעבוד רק באירופה.
זמן מסך
94 דקות.