שתף קטע נבחר

"הפשע של הנרי": סרט אמצע הדרך

ב"הפשע של הנרי", קיאנו ריבס להחלץ משיגרת חייו, אך עלילת הסרט אינה מצליחה להתחמק מהמתון, הנדוש והצפוי. אם חשקתם במרד רדיקלי, חפשו את ניאו ב"המטריקס"


לפני 12 שנים הכרנו את קיאנו ריבס ב"מטריקס" כניאו, מתכנת מחונן שהפך לגיבור על, המשיח שמשחרר את בני האנוש מהמציאות הווירטואלית שיצרו המחשבים בעולמנו. הסרט של האחים אנדי ולארי וואקובסקי הפך ליצירה קנונית בעלת אופק פילוסופי, עליה נעשו מחקרים אקדמיים והגותיים ברוח הסימולקרה וההייפר-ריאליזם. זו הכולאת את האדם בתודעה כוזבת ומשתקת. במידה רבה, "הפשע של הנרי" מחזיר את ריבס לדמותו של ניאו - בעולם האמיתי.

 

ב"הפשע של הנרי" ריבס אינו מגלם גיבור על בדיוני כמו ב"המטריקס", אלא אדם אפור, משעמם שתקוע בשגרת יומו - לא זו שמכתיבים עבורו רובוטים קרי דם, אלא אותה מציאות מרובעת ונוחה שסיגל לעצמו. בלי אקשן או מלחמה על עתיד האנושות, הנרי נדחף אל מחוץ לשגרה בדרך לצומת של אמצע החיים. יו-טרן הוא לא יכול לעשות, אז הוא פונה לדרך חדשה - זו שתחלץ אותו מהתודעה הכוזבת, שחוזרת על עצמה יום אחרי יום ותביא משמעות מרעננת לחייו.

 

פירצה קוראת לנהג

עלילת הסרט סובבת באופן טבעי סביב הנרי, שנגרר בעקבות חבר ילדות נצלן למבצע של שוד בנק, בו היה אמור להשתתף כנהג מחליף. המבצע נכשל, עברייני הצעצוע השלומיאלים ברחו והנרי התמים נתפס והושם מאחורי סוגר ובריח, לאחר שסירב להסגיר את שותפיו. מעשה טפשי זה ישנה את חייו לטובה. דווקא תא האסורים גורם לו לעצור לרגע שנמשך שנה ולבחון את חייו. פתאום הם לא נראים משהו.

 

שותפו של הנרי לתא הוא האסיר הוותיק מקס (ג'יימס קאן), שמזדקן לאיטו מאחורי הסורגים מטעמי נוחות, אך מטיף לאחרים על מימוש עצמי (מישהו אמר מורפיאוס?). כשהנרי משתחרר, רק כדי לגלות שגרושתו הטריה נשואה לאחד ממשתתפי השוד הכושל, הוא משכנע את מקס לחבור אליו מחוץ לכותלי הכלא כדי להגשים את חלומו: שוד כספת באותו הבנק שבפתחו נעצר. הוא מגלה מנהרה נושנה שתוביל אותם מהתיאטרון העירוני אל חדר הכספות.


ג'יימס קאן וקיאנו ריבס. יוצאים מהכלא

 

מה שמערער קצת את התוכניות הוא השתרבבותה של אישה לחיי הנרי - שחקנית מתבגרת ובודדה בשם ג'ולי (ורה פרמינגה), והרומן בינהם מתפתח לצד תוכניותיו הקרימינליות. במקביל לרומן, הנרי מגלה במקרה גם איכויות דרמטיות לא מבוטלות ומצטרף להפקת המחזה "גן הדובדבנים" של אנטון צ'כוב בתיאטרון, מה שגם מאפשר לו גישה נוחה למנהרה המדוברת. השאלה הנותרת היא לאן היא תוביל - ללב חדר הכספות, או ללבה של ג'ולי?

 

סרטו של הבמאי מלקולם ונוויל סווג כקומדיה רומנטית, אולם מצחיק הוא לא. יש בו רגעים משעשעים שנוצרים באופן נקודתי מתוך יכולת המשחק של קאן ופרמינגה, אולם בשביל להצחיק נדרשים כנראה מהלכים דרמטיים קצת יותר רדיקלים וכאלו אין בסרט. "הפשע של הנרי" הוא סרט קטן באווירת אינדי חביבה, שמרחפת סביבנו אך לא באמת נוגעת.

 

הדובדבן שבכספת

ריבס בן ה-46, חתיך הוליוודי הורס לשעבר, דווקא נראה מאוד אותנטי כגולם על סף גיל העמידה, במיוחד כשהוא ניצב כשחקן על במת התיאטרון (מה שנראה כמו לגלוג על יכולת המשחק הדלה שלו בסרט כולו) אבל אפקטיבי זה לא. ממש כמו שאר המהלכים העלילתיים שאמורים להניע את הסרט. נראה שהבמאי ונוויל תלה יותר מדי בהתכתבות עם המחזה של צ'כוב, העוסק בבורגנות רוסית עקרה וחסרת חיים הכלואה בסדר חברתי נוקשה לפני המהפכה הקומוניסטית ברוסיה.


הכלא הוא בין הגדרות וגם מחוץ להן

 

המהלך האינטר-טקסטואלי הזה תיאטרלי מצד אחד ומרומז מדי מצד שני. בסבך הזה, "הפשע של הנרי" נמצא איפשהו באמצע בין הדעיכה ב"גן הדובדבנים" אל תוך השיגרה לבין המרד בה ב"המטריקס".

כמו ניאו, גם הנרי מורד ויוצא מקבעונות חייו, אבל הדרך שבה הוא עושה כן שקטה, איטית, מתונה, צפויה ובמידה רבה תפלה. הסרט אינו מספק גירויים של יציאה מהשיגרה, ומנגד גם לא מעמיק במקורותיה העגמומיים (בכל זאת, אמור להישאר קומי) וכך הוא תקוע באמצע.

 

ממש כמו שאנו רואים בימים אלה במחאת הדיור, נראה שכדי למרוד בתודעה הכוזבת ולא לקבל את היומיום הנוקשה יש להציג אופק מהפכני ולחתור עליו בדרכים קיצוניות. גם אם מהלך שכזה לא צולח, הוא ממלא אותנו בהשראה. זה מה שעושה לנו "המטריקס", ובכך "הפשע של הנרי" נכשל. הוא מדבר על היחלצות מהשיגרה, אבל לא יוצא ממנה. הגיבור שלו אולי משתחרר, אבל הסרט וכך גם אנחנו, נשארים תקועים במקום. איפשהו באמצע הדרך.


 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קיאנו ריבס ב"הפשע של הנרי"
לאתר ההטבות
מומלצים