"הפלישה למערב": יורים לכל הכיוונים - ומחטיאים
מדוע התקבצו טובי המוחות של הוליווד כדי ליצור שעטנז מגוחך של ז'אנרים - מלא אפקטים אבל לא משכנע? "הפלישה למערב" ("Cowboys and Aliens") מוכיח שעולם המערבון וטכנולוגיית המדע הבדיוני לא נועדו לדור בכפיפה אחת
"הפלישה למערב" הוא השם העברי המעורפל שניתן ל"Cowboys & Aliens". בשונה מהתרגום, "קאובויים וחייזרים", מניח את הדברים על השולחן. סוסים, חלליות, בוקרים ומפלצות. לא פחות, אבל בטח שלא יותר. זה אולי נראה כמו רעיון שנולד במוחו של ילד משועמם המחפש דרך חדשה לשחק עם הבובות שבחדרו, אך מסתבר שאין הבדל משמעותי בין ילד זה והמנטליות של כמה מהתסריטאים והבמאים הבכירים בהוליווד העכשווית.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
מרשימת הקרדיטים ומתקציב ההפקה ניתן לטעות ולחשוב שמדובר בהפקת יוקרה. סרט של דרימוורקס (כלומר, פיקוח של אחד אלוהינו סטיבן שפילברג), שישה מפיקים וביניהם בכירי התעשייה רון הווארד ובריאן גרייזר, ושלושה מחמשת התסריטאים החתומים על יצירת המופת הזו - תסריטאי העל דיימון לינדולף (יוצר שותף של הסדרה "אבודים") והצמד אלכס קורצמן ורוברט אורצ'י (האחראים, בין השאר, למפגע של סדרת סרטי הרובוטריקים).
ברשימת הקרדיטים יש לציין גם את הבמאי ג'ון פאברו, שעלה בשנים האחרונות לגדולה בעקבות הצלחת סרטי "איירון מן". כל השמות הללו מוכיחים, בחתימת שמם על פרויקט זה, כי הם מאמינים שאין זבל שלא ניתן לארוז עם כמה אפקטים נוצצים.
הצופים שייתפתו לחיבור בין עולם המערבונים והמדע הבדיוני יגלו במהרה כי הם שוב קנו מהוליווד "שמן נחשים". מרכולת מפוקפקת של דמויות קרטון, קונפליקט מעורר פיהוק וחוסר סבירות עלילתי - גם כפנטזיית הרפתקאות. בנוסף חוטא הסרט ברצינות עצמית יתרה, ללא שום הצדקה, ובכך מנוטרל כל הכיף השטותי שעוד ניתן היה לחלץ מרעיון זה.
השולף המהיר בגלקסיה
חצי השעה הראשונה של הסרט מוקדשת למקבץ קלישאות המערבון שאותם הצליח לדלות גדוד התסריטאים שעמל על הפרויקט. הזר המסוכן ונטול הזיכרון המתגלה בהמשך כפושע הנרדף ג'ייק לונרגאן (דניאל קרייג). האנטגוניזם כלפיו עם הגעתו לעיירת המערבונים המאובקת. העימות עם צעיר אלים ומיוחס (פול דאנו) המתגלה כבנו של סוחר בקר – קולונל וודרו דולארהייד (האריסון פורד) השולט בעיירה באגרוף ברזל.
אך יש גם נתיב עלילתי מקביל השייך לז'אנר אחר. כשלונרגאן מתעורר בתחילת הסרט מעלפונו יש על ידו צמיד מתכתי מוזר שאותו הוא לא יכול להסיר. בהגיעו לעיירה הוא פוגש אישה יפה ומסתורית בשם אלה (אוליבייה וויילד) שנראה כי היא יודעת כמה דברים על הנסיבות בהן הוא איבד את זיכרונו.
בדרך כלל המשפט הבא שנכתב בביקורת גורר קריאות שבר על היעדר אזהרת ספוילרים. קשה להתייחס לכך ברצינות כאשר ה"ספויילר" כבר נמצא בכותרת הסרט ומהווה את האטרקציה שאמורה להוביל את הקהל לאולם. ובכן, זה אכן קורה. חייזרים חוטפים אנשים, הם מתקיפים את העיירה, יש קרב. את הסיבה שבגללה החייזרים עושים זאת לא אחשוף מכיוון שהרגע בו ניתן ההסבר העלוב למניעיהם משול ליריקת בוז של היוצרים בפני הצופים.
מכיוון שאין סיבה מעניינת לפלישה, והחייזרים הם לא יותר מקלישאות קרטון של הז'אנר בנוסח הבי-מוביז של שנות ה-50, האטרקציה של חייזרים וקאובויים מאבדת מהר מאוד מערכה. איחוד הכוחות המתרחש בהמשך בין קאובויים ואינדיאנים כנגד הפולשים לא משפר את המצב.
החיבור שיכול להיות מעניין וטעון במערבון שיש לו עוד זיקה מינימאלית להיסטוריה - הן זו של העולם האמיתי, והן זו של הז'אנר, נעשה עוד גימיק חלול בסרט זה. פאברו הוא בימאי מיומן, אבל הוא לא מוציא הרבה מהתקציב שעמד לרשותו, ובוודאי לא מתעלה על מגבלות התסריט.
תחליטו: או זה, או זה
האיקונוגרפיה, והשיוך למקום ולזמן מסוימים תמיד הגבילו את הקשר בין מערבונים ובין טכנולוגיה. הקונפליקט ביסוד המערבונים הוא בין אדם לטבע הלא מבוית, או החברה הלא מתורבתת (אינדיאנים, פושעים) – שני קונפליקטים שביסודם הם א-טכנולוגיים.
במערבונים שבהם יש שימוש מובלט בטכנולוגיה – הופעת הרכבת ב"היו זמנים במערב" (1968) של סרג'יו ליאונה או הטבח במכונת ירייה בסוף "חבורת הפראים" (1969) של סם פקינפה – העיסוק הוא בשלהי עידן המערב הפרוע, והסרטים עצמם, נפלאים ככול שיהיו, רומזים על דעיכת הז'אנר.
"הפלישה למערב" הוא מערבון כיציר פנטזיה ז'אנרית מובהק, או ליתר דיוק, חלק מחיבור היברידי בין ז'אנרים.
בתור שכזה הוא מרשה לעצמו להפוך לספקטקל טכנולוגי. החיבור המתקיים ב"הפלישה למערב" בין טכנולוגיה חייזרית ו(תת) טכנולוגיה מערבונית מעצב את הגרסא האמריקאית לאמירה הסגנונית של ה-Steampunk. אנגליה הויקטוריאנית מוחלפת בערבות צחיחות, המקטורן של הג'נטלמן בבגדי קאובוי, וטכנולוגיית רטרו בחלליות של חייזרים.
זו לא הפעם הראשונה שבה הופגן במערבונים חיבור זה. "חזרה לעתיד 3" (1990) הבינוני, ו"פרוע על המערב" (1999) המחריד – הן שתי דוגמאות מתבקשות ומצערות. יכול להיות שעולם המערבון וטכנולוגיית המדע הבדיוני לא נועדו לדור בכפיפה אחת, ו"הפלישה למערב" בוודאי לא מערער חשד זה.
