שתף קטע נבחר

"משימה בלתי אפשרית 4": אקשן בטעם של פעם

טום קרוז מנסה להתקמבק לסצינת האקשן עם "משימה בלתי אפשרית - קוד הצללים". התוצאה אולי קצת ארוכה ולא ממש מבריקה, אבל מהנה כמו סרטי 007 בימיו הטובים של בונד

כדרכם של פרקי ארבע בסדרות קולנועיות (ע"ע "מת לחיות", "רמבו"), גם "משימה בלתי אפשרית - קוד הצללים" ("Mission: Impossible - Ghost Protocol") הוא ניסיון להתניע מחדש את מה שנותר מהקריירה הקולנועית של טום קרוז. באופן מפתיע, זהו הטוב מבין סרטי ההמשך של הסדרה, שנחנכה לפני 16 שנה, בעיקר בזכות הרוח הג'יימס בונדית הנושנה ששורה עליו.

 

ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

 

אכן, עלילת "קוד הצללים" מזכירה יותר מכל את סרטי בונד של שנות ה-60, אלו שנוצרו בעיצומה של המלחמה הקרה ועסקו בניסיונותיו של ארגון טרור שטני לחרחר סכסוך בעל תוצאות קטסטרופליות בין שתי המעצמות ("אתה חי רק פעמיים", "כדור הרעם"). כמוהם, גם הסרט הזה מוצא את אית'ן האנט (קרוז) וצוותו במרדף אחר מחבל שבדי (מיכאל ניקוויסט, "נערה עם קעקוע דרקון"), שהצליח לחדור אל תוככי הקרמלין ולפלח משם את הקוד הסודי לנשק יום הדין.

 

גם הגאדג'טים העומדים לרשותם של האנט וצוותו (שכולל את תואם-Q בגילומו של סימון פג, סוכנת סקסית שמשחקת פולה פאטון, ומנתח מערכות מסתורי שמגלם ג'רמי רנר מ"מטען הכאב") בסרט הנוכחי מזכירים את הצעצועים בהם השתעשע 007 בימיה הטובים של הסדרה-האם.

 

אלה כוללים, בין השאר, מתקן הסוואה מתוחכם ההופך את האנט לרואה ואינו נראה, וזוג כפפות (שמתבררות כלא יעילות במיוחד) המשמשות אותו בסצינת השיא של הסרט, שבמהלכה קרוז - ללא עזרת כפיל - מלהטט בין קומותיו העליונות של בורג' חליפה, המגדל הגבוה בעולם (יותר מ-160 קומות) שבנסיכות דובאי.

 

וכמקובל בסרטי בונד לדורותיהם, אף פה נעה העלילה, אולי כדי להבהיר את זרועותיו הגלובליות של הרוע, בין אתרי תיירות שנבחרו בקפידה. לא רק דובאי, אלא גם מוסקבה, פראג והודו, שמספקות רקע הולם לפעלול התורן.

 

דברים שלמדתי בפיקסאר

בעידן שבו צלו השטני של בן לאדן חדל להעיב על אמריקה, נראה כאילו החזרה הנוסטלגית-משהו הזו אל הרטוריקה של ימי "מסך הברזל", ואל ארכי-נבל מ"האסכולה הישנה" הזומם הרס עולמי - יש בה, אולי, כדי להעיד על פנטזיה לפיה אמריקה שבה להיות הכוח הצודק המוביל והאולטימטיבי.

 

"משימה בלתי אפשרית - קוד צללים". טובים, רעים ומה שביניהם ()
"משימה בלתי אפשרית - קוד צללים". טובים, רעים ומה שביניהם

 

אבל ההברקה הגדולה באמת של "משימה בלתי אפשרית - קוד הצללים" היא בבחירת הבמאי. זהו סרט הלא-אנימציה הראשון של האשף מפיקסאר, בראד בירד ("רטטוי"), שכבר רכש ניסיון בעסקי הריגול הבינלאומי עם "משפחת סופר על", וההימור בהחלט מוכיח את עצמו.

 

להבדיל מהסגנון הקיטשי והאופראי של ג'ון וו, במאי הפרק השני בסדרה, והשמרנות הסתמית שאפיינה את הפרק השלישי בבימויו של ג'יי.ג'יי. אברמס - עבודתו של בירד כאן מתאפיינת כמעט לכל אורכה בשילוב ראוי של קלילות ותנועה.

 

מן הסתם תוצאה של יכולת ההמצאה החזותית, אותה שכלל בירד בעבודות האנימציה שלו - "משימה בלתי אפשרית" בבימויו משובץ סצינות פעולה שכל אחת מהן מאופיינת בקינטיקה סוריאליסטית. בין אם מדובר בקרוז עצמו המשתלשל מחלון הקומה המאה ומשהו של גורד השחקים האימתני, בחדירה נועזת אל תוככי הקרמלין, קרב לחיים ולמוות בינות למכוניות חונות על פלטפורמות עולות ויורדות, או במרדף בתוככי סופת חול מסמאת.

 

מה שמזכיר - קרוז. אחרי כישלונם המהדהד של סרטיו האחרונים, "כמו יום ולילה" ו"ולקירי", קרוז זקוק לסרט הזה כאל סירת הצלה. אין זה מקרה, לפיכך, שהסרט נפתח בסצינה של בריחה מבית כלא רוסי שמעלה אסוציאציה של לידה

מחדש. אין זה מקרה אף שקרוז, אוטוטו בן 50, התעקש לבצע בעצמו את הפעלול על פסגת בורג' חליפה. נראה שאין דבר שכוכב נואש יסרב לעשותו ברגעי השפל של הקריירה שלו.

 

"משימה בלתי אפשרית - קוד הצללים" אינו סרט מתוחכם ומבריק במיוחד. גם אורכו, 133 דקות, נדמה מופרז בהחלט, והסרט אכן מאבד מומנטום במהירות לקראת סופו. אבל הצפייה בו, לפחות עד אז, מספקת הנאה אנכרוניסטית משהו. זו השמורה לסרטים שבהם ה"טובים" הצילו את העולם מידי ה"רעים", ובאותה הזדמנות גם את הכוכבים שגילמו אותם.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"משימה בלתי אפשרית - קוד הצללים". למד מבונד
לאתר ההטבות
מומלצים