"המבריח": אין על מה להצהיר
"המבריח", התנסות ראשונה של בלתזאר קורמקור האיסלנדי בהוליווד, הוא רימייק לסרט "רייקיאוויק-רוטרדם" מ-2008, בו כיכב כשחקן ראשי. בגרסה האמריקנית, לא נראה שהוא תורם משהו כבמאי וגם לא מארק וולברג המגלם את הגיבור
"המבריח" ("Contraband") הוא סרט סתמי בדיוק כמו השם העברי שלו. עלילתו מזכירה אותם סרטי פשע סוג ב' שהוליווד ייצרה בכמויות בשנות ה-50, וגיבורו הוא עוד אחד מאותם "פושעים שחזרו למוטב שנגררים לבצע מכה אחת אחרונה". הכי סכמטי שאפשר להעלות על הדעת.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
הסרט מבוסס על מותחן תוצרת איסלנד בשם "רייקיאוויק-רוטרדם" משנת 2008, ושהשחקן הראשי שלו, בלתזאר קורמקור, הוא גם במאי הגרסה האמריקאית. קורמקור, בעצמו יוצר סרטים מוביל במולדתו, זכה להערכה בזכות "101 רייקיאוויק" ו"הים", דרמות קאמריות משובחות שהתרחשו על רקע נופיה הסטריליים של איסלנד.
פירצה קוראת לבמאי
עלילת סרטו האמריקאי הראשון מתמקדת במבריח מקצועי שפרש מעולם הפשע (מארק וולברג), שנאלץ לשוב אליו בניסיון להציל את גיסו הצעיר, המנסה ללא הצלחה לרשת את מקומו. ניסיון הברחה כושל מותיר את הגיס בחוב גדול לאיל פשע מקומי (ג'ובאני ריביסי), ואת אשתו (קייט בקינסייל) וילדיו של המבריח-לשעבר, וולברג – בסכנה.
ההמשך מוביל אותו להברחה של שטרות מזויפים בשווי של מיליוני דולרים מפנמה לניו אורלינס. לשם כך הוא מגייס חבורה של פושעים-מלחים, שמשתלבים בעבודה על ספינת משא שמוביל קברניט מושחת (ג'יי.קיי. סימונס הנפלא הזכור מתפקיד האבא ב"ג'ונו").
חוץ מזה, המבריח מסתבך בפנמה-סיטי עם גנגסטרים מקומיים ששודדים מכונית משוריינת ובה ציור של ג'קסון פולוק (שאחר כך כולם חושבים שמדובר בסתם ברזנט מוכתם). בינתיים, מוצאת עצמה אשתו מאוימת שוב ושוב על ידי הפושע הנ"ל, כשלעזרתה נחלץ "החבר הטוב והנאמן" (בן פוסטר), שהוא, כמקובל בסרטים מעין אלה, לא באמת "החבר הטוב והנאמן".
"המבריח" הוא מסוג הסרטים שאינך מטריח עצמך לקולנוע בעבורם. למעשה, לא כל כך ברור מה הביא את וולברג, שהולך וממצב עצמו כמפיק מוביל (ע"ע "אימפריית הפשע" ו"פייטר"), להופיע בתפקיד סתמי כזה. דמויותיהם של מבריחים בקולנוע מזוהות, על פי רוב, עם "האיש הרע", אבל קיימת בדמות הזו גם איזו נימה רומנטית, הרפתקנית (ע"ע האן סולו מ"מלחמת הכוכבים"), שניתן להזדהות עמה.
למרבה הצער, וולברג כאן נאלץ לגלם גיבור חסר אישיות של ממש, שאינו מצויד במידה מספקת של אדרנלין, אך גם לא בעייפות הקיומית שמאפיינת פושעים טובי לב בדימוס שכמותו. מעניין אילו תובנות לגבי הדמות סיפק לו הבמאי קורמקור, שגילם את התפקיד במקור האיסלנדי.
המקוריות לא עברה במכס
אין שום דבר רע בסיפור נוסחתי, אבל קורמקור מביים את הסרט בקורקטיות מעייפת. יש מקום להצטער על כך, שבמאי איסלנדי ראוי מבזבז את האשראי שהעניקו לו פסטיבלי סרטים בינלאומיים על ניסיון שווא להיות "אמריקאי" (ניסיון קודם שלו, סרט בשם "טיול קטן לגן עדן", עם פורסט וויטאקר וג'וליה סטיילס, היה חיקוי לא מוצלח של האחים כהן. אף שהסרט צולם באיסלנד, עלילתו התרחשה במינסוטה המושלגת).
קורמקור אף נכשל בכל הנוגע לעיצוב הדמויות. על זו של המבריח כבר הרחבנו, ודברים דומים אמורים גם בכל הנוגע לדמויות המשנה.
שותפיו של וולברג לאותה "פעם אחרונה ודי" הינם חבורה אפורה למדי, והדברים חמורים עוד יותר לגבי ג'ובאני ריביסי המופיע, כאמור, בתפקיד "האיש הרע".
שחקן בלתי נסבל זה, בעל הקול הצפצפני, מזכיר יותר קריקטורה של ראצו ריזו השחפן מ"קאובוי של חצות" מאשר גנגסטר מאיים. כל אימת שהוא בא לאיים על אשת הגיבור, בקינסייל, אתה מוצא עצמך תוהה מדוע היא לא מחטיפה לו שתי סטירות, ושולחת אותו בוכה לאימא. עד כדי כך הוא משכנע.
