"טעון הגנה": אקשן טעון שיפור
דנזל וושינגטון וראיין ריינולדס משתפים פעולה ב"טעון הגנה" כצמד סוכנים במנוסה. למרות הרצון הטוב, במקום מותחן פעולה אפקטיבי, יצא לבמאי דניאל אספינוזה אקשן היפר-אקטיבי
במרכז "טעון הגנה" ("Safe House") ניצב דנזל וושינגטון המנצל, פעם נוספת, את הכריזמה שלו לבניית דמות מושכת ומסוכנת. כמו תפקידו הזכור ב"יום אימונים מסוכן" (2001) הוא הוותיק המתנהל בעולם צללים מוסרי, ואחריו נגרר גבר צעיר יותר הלומד בפרק זמן קצר כמה שיעורי חיים לא פשוטים על עבודתו ועל דמותו של הבכיר ממנו.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
צפו בטריילר של "טעון הגנה"
גרסא של דמות זו הופיעה גם בשנה שעברה ב"לא ניתנת לעצירה" שבה הוא היה נהג הרכבות הוותיק המקניט-מדרבן את הצעיר הלא מנוסה שלצידו במהלך המשבר המתפתח בסרט.
וושינגטון בולטס
אז לוושינגטון יש ניסיון בדמויות ממין זה, וגם אם הוא צריך לרוץ, לירות ולהילחם לאורך עלילת "טעון הגנה" (בכל זאת, הוא כבר בן 57), קשה לומר שדמותו של טובין פרוסט – הסוכן האמריקאי שהפך לסכנה לאומית – מהווה עבורו אתגר יוצא דופן. מורכבות פסיכולוגית וניואנסים לא נדרשים ממנו בסרט זה.
הצעיר חסר הניסיון הנגרר במהלך הסרט בעקבות פרוסט הוא מאט ווסטון (ריאן ריינולדס). סוכן זוטר ב-CIA המוצב בקייפטאון שבדרום אפריקה, ומופקד כשומר על בית מחסה שעומד שומם רוב הזמן ושאמור לשמש לצרכי חקירת חשודים. "הקשת מעבר לענן" עבורו היא החלום על הפיכה לסוכן מבצעי אמיתי, והצבה בצומת מרכזית של פעילות ("פאריז"). בארלו (ברנדון גליסון), המנטור האבהי של ווטסון בסוכנות, מבטיח לנסות להזיז את העניינים.
לשגרת עבודה מתסכלת ומשמימה זו נכנס פרוסט. מרגל-על שעזב את השירות וזינק לראש רשימת המבוקשים בגלל נטייתו למכור סודות מדינה. פרוסט, שמקבל בתחילת הסרט קבצים שבהם מידע על פעילויות פליליות של בכירים בסוכנויות ריגול, נקלע לתוך מארב. הברירה היחידה שלו היא להסגיר עצמו לשגרירות האמריקאית.
זמן קצר לאחר שהוא מובא לחקירה בבית המחסה, חוליית חיסול שיש לה מידע פנימי על מקום הימצאו מחסלת את כל הסוכנים במתחם – למעט ווסטון שמצליח לברוח יחד עם פרוסט.
החל מפתיחה זו הסרט הופך לרצף בלתי פוסק של סצנות אקשן. המחשבות שיהיו לרוב הצופים לגבי דמותו של פרוסט, והדמויות שעומדות מאחורי הניסיון לחסלו – לא צפויות להתבדות. מקוריות עלילתית היא לא הצד החזק של הסרט. הקצב המהיר פוגע גם ביכולת לפתח דמויות ומכאן גם להפוך אותנו למעורבים רגשית במצבם.
באמצעות שימוש בשני שחקנים – כוכב קולנוע כריזמטי ושחקן צעיר ונאה (אך בוודאי לא במעמד של כוכב), יש ניסיון, שלא לגמרי מצליח, לפצות על דלותו של הסרט במקוריות ופיתוח דמויות.
בין גרינגראס לטוני סקוט
"טעון הגנה" רוצה להיות סרט של פול גרינגראס, אבל מסיים קרוב יותר למחוזות הלא קוהרנטיים של אקשן נוסח טוני סקוט. הזיקה לסרטיו של גרינגראס היא כמעט בלתי נמנעת בהתחשב בניסיונם המקצועי של אנשי הצוות הבכירים. הצלם, אוליבר ווד, עבד עם גרינגראס בשני סרטי ג'ייסון בורן שאותם הוא ביים. העורך ריצ'רד פירסון עבד עימו בסרט השני בסדרת בורן ועל "יוניטד 93". אך ללא היד המכוונת של גרינגראס עבודתם של ווד ו-פירסון מזכירה יותר את ההפרזה בסרטי האקשן של טוני סקוט.
נוכחותו של דנזל וושינגטון, מי שהפך בשנים האחרונות לשחקן קבוע בסרטיו של סקוט, רק משלימה רושם זה. הדמיון לסרטיו של סקוט, אם זה לא ברור, אינו מחמאה גדולה מדי. לא לשחקן הראשי ולא לאפקט מקהה החשים של האינטנסיביות הבלתי פוסקת.
אך הבמאי אינו טוני סקוט, אלא שבדי צעיר בשם דניאל אספינוזה, שסרטו הקודם (והשלישי) מ-2010 "כסף קל" ("Snabba Cash") משך את תשומת ליבם של מפיקי הוליווד. אספינוזה ממשיך את הטרנד העכשווי בהוליווד של ניסיון לחפש את במאי האקשן הבא מחוץ לגבולות ארה"ב.
בשנים האחרונות נראה שהוליווד הסיטה את המבט מהמזרח הרחוק לעבר צפון אירופה. במאים כמו אסגר לת' הדני ("אדם על הקצה") אנטי יוקינן הפיני ("הדיירת") או ניקולס ווינדינג רפן הדני ("דרייב")
מקבלים הזדמנות לטעון את ז'אנר הפעולה-מתח בתוספת של תחכום סגנוני אירופי. לרוב זה לא עובד, אך כשזה קורה, כמו ב"דרייב", התוצאה מזכירה עד כמה הוליווד זקוקה לעירוי של כישרון המגיע מחוץ לגבולות ארצות הברית.
במקרה של אספינוזה נראה כי הכוונה לא הייתה לשנות אלא להתמזג. כמו ב"המבריח" של בלתזאר קורמקור שראינו לאחרונה, הפרויקט הראשון בארה"ב הוא כרטיס כניסה לתעשייה ולא הצהרה על מקוריות. אספינוזה מפגין יכולות מקצועיות המבטיחות את המשך העסקתו בהוליווד. אך יש לחכות לסרטו האמריקאי הבא בכדי לראות אם הוא יעז להותיר חותם סגנוני אישי יותר.
