"בושה". מייקל פסבנדר.
"בושה" הוא סרט מעוצב ומשוחק נפלא, ברם אינו מכיל ערך מוסף כלשהו למבט החטוף שהוא מעניק על חייו של גבר עם התמכרות. כבר ראינו סרטים שהציגו בצורה נועזת את ההתמכרות לסמים, וכעת מגיע סטיב מקווין עם הנטיה הנועזת שלו להציג דברים בדיוק כמות שהם במציאות – מבלי חסמים – ומציע לצופיו פרק בחייו של מכור לסקס, בלי הרבה מה לומר בנושא. הצופה לא יוצא מ"בושה" עם תובנות כלשהן או סימפטיה או רגש אחר. מקווין מציג את מה שיש לו, ועם זה מסיימים את הצפיה.
זהו סרטו העלילתי השני של סטיב מקווין, הבריטי השחור שאין להתבלבל בינו ובין השחקן הלבן המאצ'ו והאייקוני באותו השם. אחרי "רעב" המצוין שבו עבד עם מייקל פסבנדר, ליהק אותו שוב לסרט זה, והם כבר קבעו לעבוד יחד על פרויקט שלישי. מקווין חובב התקריבים והשוטים הארוכים, זוכה מפסבנדר להופעות מעולות ולכן ברור מדוע הוא רוצה לשוב ולעבוד איתו בכל פעם. פסבנדר אמין, ומביע את הצער של הדמות בצורה מושלמת.
פסבנדר מגלם את ברנדון סאליבן, יאפי-משהו בן 30 פלוס המתגורר בניו יורק ומכור לסקס. ברנדון מקיים יחסי מין עם נשים שהוא מתחיל איתן כמו גם עם נשים שלהן הוא משלם, צופה במופעי 'פיפ-שואו' ברשת, ומנהל אוסף פורנוגרפי ענק של סרטים ומגזינים. הוא לא יכול להשביע את תאבונו למין, וזה כולל יחסי מין עם שותפים או עם עצמו גם במהלך הלילה וגם במהלך היום, כשהוא בעבודה. חייו של ברנדון סובבים סביב סקס, ומקווין מבהיר זאת הן באמצעות עיצוב הדירה של ברנדון בלבן הנקי ונטול החיים, והן באמצעות התסריט שמנקז כל פרט בחייו של הדמות, לסקס, כולל העבודה שאפילו איננו יודעים מה הוא עושה בה – אך גם שם הוא מאחסן פורנו ומאונן. כיאה לסגנון חייו של ברנדון, מופיע פסבנדר רבות במערומיו המלאים ובאקטים מיניים, ומציג נתונים פיזים מרשימים.
"בושה". קארי מוליגן.
חייו של ברנדון עוברים טלטלה כאשר אחותו, סיסי (קארי מוליגן, כבר לא הילדה הקטנה והתמימה מ"לחנך את ג'ני" שמופיעה כאן גם היא בעירום מלא), מגיעה להתאחסן אצלו. אין לה אף אחד אחר, והיא נזקקת לאחיה כאשר היא בביקור קצר בניו יורק לכבוד הופעת שירה שלה במקום חביב ומסוגנן בעיר. האח אינו שש לעזור לאחותו, ולמעשה בז לה ומנסה לדחוק אותה החוצה מחייו, כמו שעשה לשאר משפחתו. מהר מאד אנו נבין שגם לסיסי יש בעיות, כאשר היא תסכים לבלות את הלילה עם הבוס המעצבן של ברנדון (ג'יימס בדג' דייל, "הפסיפיק"), על המיטה של אחיה. ביקורה של האחות יגרום לברנדון להביט מחדש על חייו המביכים בעיניו, ולנסות לשנות אותם. כאשר נפגוש אותה בהופעה המדוברת, היא תשיר בצורה איטית במיוחד את "ניו יורק ניו יורק" המפורסם בביצועים של לייזה מינלי (מהסרט באותו השם) ושל פרנק סינטרה, ואפילו תסחט מברנדון דמעה, שהוא יסתיר ממנה – לא מתוודה על ההשפעה שיש לאחותו עליו.
סיפור העלילה מפגיש בין שלוש דמויות ויוצר משולש: בקודקודי בסיס המשולש, יושבים שני האחים שמנהלים חיי מין פתוחים ומשיגים בהצלחה את המטרה הזו שלהם. בקודקוד האחר, יושב הבוס של ברנדון, והוא בדיוק ההיפך ממנו: שחצן, בוטה ועל אף ניסיונותיו לנהל רומנים מחוץ לנישואין בכל הזדמנות, הוא מצליח רק עם האחות הבעייתית-משהו. להבדיל מן האחות, לבוס אין שום בעיה לפגוע ברגשותיו של ברנדון, וביום שאחרי הרומן עם אחותו שניהל לנגד עיני ברנדון, הוא מעיר לו על האיחור לעבודה ומתעלם לחלוטין מאירועי הלילה. קארי מוליגן משחקת בצורה סבירה את תפקיד האחות. השחקנית צוברת לעצמה אט אט רזומה מענין, עם הופעות ב"וול סטריט 2" וב"דרייב". בין הדמות שלה לבין ברנדון שורר לכאורה מתח מיני, אך זוהי אשליה שחווים הצופים משום ההתנהלות הפתוחה של האחים עם גופם ועם חייהם.
בריאיונות שקיים מקווין לכבוד "בושה", הוא הצהיר כי הוא תמיד רצה לספר סיפורים. ב"בושה" הוא מספר סיפור לא-מענין, אבל עושה את זה בצורה הכי מרהיבה שהוא יכול, גם לעין וגם לאוזן. העלילה שכתב עם אבי מורגן, אינה משעממת חרף העובדה שלא קורים בסרט מספיק אירועים מעניינים. פשוט נראה כי הסרט נטול תכלית. בסרטו הקודם, סיפר מקווין סיפור אמיתי שאמנם לא הכיל יותר מדי תעצומות עלילתיות, אך בכל זאת לכד הבמאי את תשומת הלב עם העוצמה של המראות שהציג. נדמה שגם כאן הוא נשען הרבה על הצגת מראות – בעיקר עירום לא-שגרתי וסקס נועז (אבל הרבה פחות מֵעז מסצינת הפתיחה של "אנטי כרייסט" למשל) – אך אין זה מספיק.
דירוג: 
בושה
אנגליה, 2011
הפצה: החל מה-15.03.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:
בימוי:
סטיב מקווין
תסריט:
סטיב מקווין
אבי מורגן
משחק:
מייקל פסבנדר
קארי מוליגן
ג'יימס בדג' דייל
ניקול בהרי