"חופשה קטלנית": מסע ההישרדות של מל גיבסון
הדרך של מל גיבסון חזרה ללב המעריצים עוברת דרך מכסיקו המושחתת, שם מתרחשת סרטו החדש "חופשה קטלנית". את עלילת הפשע הקומית והאלימה, א-לה טרנטינו, הוא ייצלח. אבל השאלה היא האם תסכימו לסלוח לכוכב שסרח וליהנות יחד איתו
פעם מל גיבסון היה אחד הכוכבים הנערצים והאהובים ביותר בארצות הברית וגם בישראל, אבל הקטסטרופה היח"צנית שהביא על עצמו עם האג'נדה האנטישמית התמוהה שאימץ והתבטאויותיו הבוטות, הפכו אותו לפרסונה נון גרטה באולפנים הגדולים. גרוע מכך, כיום הוא נתפס כבדיחה עצובה בהוליווד (אותה ממחזר ריקי ג'רווייס בכל הזדמנות), והסוף שלה לא כל כך מצחיק. גם לא הסכסוך המתוקשר והמתמשך עם גרושתו, אוקסנה גריגורייבה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
לזכותו של מל גיבסון אפשר לומר שאחרי שהבין לאיזה צרות הכניס את עצמו, הוא מודה בטעויותיו ומנסה לתקן אותן. הוא שומר על הפה, ומנסה להתחנף לעם היהודי (שמחרם אותו מאז "הפסיון של ישו" שיצר ב-2004) עם ההתגייסות לפרויקט קולנועי על יהודה המכבי. אבל הדרך חזרה מהתהומות אליהן הושלך ארוכה ופתלתלה. גם ההופעה המפתיעה לטובה שלו ב"החיים הכפולים של וולטר" ("The Beaver") של ג'ודי פוסטר מלפני שנה לא העניק לו לגיטימציה מחודשת בהוליווד.
זה הזמן לסלוח
הגאולה של גיבסון, אם תגיע אי פעם, תלויה לפני הכל בו ובמאמציו הקולנועיים והתדמיתיים - ולצורך כך נראה שהוא מוכן להשקיע לא מעט כסף, להשיל הרבה מגאוותו, ולגייס המון הומור עצמי. במקרה של סרט הפשע הקומי "חופשה קטלנית" (המוכר כ"Get The Gringo", וכ"How I Spent My Summer Vacation"), זה די עובד לו. בוגר יותר, רזה פחות, הוא חוזר שוב קשוח, חצוף, ועדיין מצחיק ושובה לב. ווינר ולוזר בו זמנית.
השאלה היא עד כמה אתם סובלניים - מוכנים לסלוח לו, ולהכניסו ללבם (אגב, החשש של המפיצים האמריקנים מדחייה הביא ככל הנראה להוצאת הסרט ישירות ל-DirectTV, לפני העלייה בבתי הקולנוע בחודש מאי).
כדי לעזור לכם לאמץ את גיבסון "המתוקן", הוא גייס באמצעות חברת ההפקה שלו (Icon) כ-20 מיליון דולר ונתן אותם לבמאי אדריאן גרונברג, ויד ימינו סטייסי פרסקי (שניהם עבדו עם גיבסון ב"אפוקליפטו" ו"על סף התהום"). גרונברג היהודי, לקח את עלילת סרטו הראשון כבמאי אל המחוזות המוכרים לו ממכסיקו ארצו (ביחד עם פרסקי הם עומדים בראש חברת הפקות מקומית). ועל רקע השחיתות והפשיעה שפשטה במכסיקו, גם גיבסון נראה צח כמנת קוקאין.
כלא סנט קוונטין - טרנטינו
"חופשה קטלנית" (שם עברי שמזכיר באופן חשוד את הפרנצ'ייז "נשק קטלני" המזוהה עם גיבסון) נפתח במרדף בו נמלטים שני שודדים מחופשים לליצנים ממשמר הגבול האמריקני, בדרך דרומה, אל מעבר הגבול - בדרך למכסיקו. אחד מהם נפצע ומת, אך השני (גיבסון) מצליח לעבור לשטחה של מכסיקו, ונעצר על ידי השוטרים המקומיים שמגלים ברכבו שלל של מיליוני דולרים - סיבה טובה להחרים את הכסף ולהעלים את האמריקני באחד מבתי הכלא המקומיים.
סצינת הפתיחה מזכירה את סצינת המרדף מ"כלבי אשמורת", ולא סתם. הסגנון של קוונטין טרנטינו נוכח לכל אורך הסרט. בניגוד לרוב החיקויים הרבים שצצים לטרנטינו, גרונברג דווקא מצליח להחזיק את הסרט בתפר שבין המצחיק לאלים. גיבסון, אותו נכיר בשמות שונים ומשונים (ביניהם גם דיק ג'ונסון, שתורגם לעברית כ"פנחס שמוקלר"?!), אך לא בשמו האמיתי, מובל לכלא מכסיקני, שמתנהל כעיירת פשע קטנה בניהולו של חאבי - מאפיונר מקומי, השולט מבפנים באסירים, וגם בסוהרים.
גיבסון, הלא הוא הגרינגו (כינוי מקובל לאמריקנים לבני עור בגוב האריות המכסיקני) מנסה להשתלב במארג העדין של הכלא. בין הסוהרים, סוחרי הסמים, הזונות, נותני השירותים למיניהם, המשפחות שהוקמו בין הסורגים, הזונות וגם ילד בן עשר עם הרבה חוכמת רחוב, התמצאות במרחב וחיבה מטרידה לסיגריות, איתו הוא כורת ברית (קווין הרננדס). מנגד הוא מסרב לשתף פעולה עם הקונסול האמריקני (בוב גאנטון), הקושר קשר עם המאפיה האמריקנית שרודפת אחר הגיבור למכסיקו.
בסיוע המדריך הצעיר ואמו (שבפניהם עומד איום נורא מצד חאבי ופמלייתו), הוא מצליח להתאקלם בכלא ואף לתמרן את תושביו, ומנהיגיו - קצת כמו בריאליטי, "האח הגדול" או אולי דווקא "הישרדות".
ריאליטי? אין יותר מדי דברים מציאותיים ב"חופשה קטלנית", אך לרוב אין בכך כדי לפגוע בהנאה מהסרט. אמנם העלילה מתרחשת על רקע המציאות המטרידה והעגומה של מלחמת הפשיעה במכסיקו,
אולם היא נוטה להיות מופרכת לא פעם. נראה כי גרונברג לקח זאת בחשבון לטובת יצירת קטעים קומיים שאולי לא תמיד מתקשרים באופן טבעי לעלילה, אך יזכרו לטוב - כך למשל בסצינה המשעשעת בה גיבסון מחקה את קלינט איסטווד, כחלק ממזימה להתנקשות ברודפיו.
"חופשה קטלנית" הוא סרט פשע משעשע ומהנה בסך הכל. יש בו לא מעט רגעים מבדרים וגם המון אקשן, גסויות, אלימות בוטה, דם ומראות גרפיים במיוחד של איברי פנימיים. אם אתם נמנים על חובבי טרנטינו ורוברט רודריגז, כנראה שתתענגו על הסרט הזה. לעזאזל, יש סיכוי שאפילו תיהנו אם אתם לא נמנים על חובביו של גיבסון.
אם אתם בכל זאת מתקשים, אולי הסיפור הבא ישכנע אתכם: מסתבר שבמהלך הצילומים, גיבסון גילה שאחד הניצבים המבוגרים גוסס מסרטן, והטיס אותו לניתוח מציל חיים בארצות הברית. כנראה שגיבסון אינו אדם נורא כל כך, וכנראה שגם לא אנטישמי אדוק, שכן אותו ניצב, מסתבר, היה יהודי.
