"נעולים": פשוט לא מוצאים את המפתח

"נעולים" ("Lockout"), ההפקה האחרונה מבית היוצר של בסון, היא יציר המחשבה אופייני למי שמתחזק פס ייצור תעשייתי ולכן משתדל להיות חף ממקוריות. למעשה, הסרט משחזר באופן ברור למדי את סרטו המצליח ביותר מהשנים האחרונות "חטופה" (2008) – הסרט בכיכובו של ליאם ניסן שגרף כמעט 230 מליון דולר מתקציב של כעשירית מכך.

ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

• חיים של אישה אחרת
• חטיפה לאור יום
• מסע אל האי המסתורי
• אמריקן פאי: האיחוד
  

הרעיון הבסיסי זהה: אישה צעירה (למעשה אותה שחקנית – מגי גרייס) נחטפת על ידי חבורת מפלצות קרימינליות, והגיבור הוא גבר רב כוח שיוצא לחלצה. הטוויסט: הפעם החטופה היא בתו של הנשיא, המציל שוב סוכן חשאי אך לא אביה של החטופה, והעלילה מתרחשת בעולם עתידני ועל תחנת חלל המשמשת ככלא.

מיצאים עלילה לחלל

בכל פרמטר שבו "חטופה" נבדלים מ"נעולים", הדבר פועל לרעת הסרט הנוכחי. במקום ניסן רב הכריזמה נמצא גאי פירס. שחקן שהחל את הקריירה שלו כהבטחה גדולה ("סודות אל.אי", "ממנטו"), אבל לאחר מכן התקשה למצות את הפוטנציאל שלו.

• ראיון עם גאי פירס: "אולי לא נועדתי להיות שחקן ראשי"
  

רק באחרונה הקריירה שלו גילתה סימני התאוששות (תפקידי משנה ב"נאום המלך" ובמיני סדרה "מילדרד פירס"), אבל כשהוא מגלם בסרט זה את דמותו של סנואו - קריקטורת אקשן של סוכן חשאי - יש תחושה שהוא מנסה לחבל בסיכויי ההחלמה המקצועיים שלו.

גאי פירס כסנואו ב"נעולים"

בעוד שחטופה התרחש בפריז, גם אם לא בהכרח בחלקיה היפים ביותר, מרבית העלילה של "נעולים" מתרחשת בחלל סגור ומלאכותי. נדרשת מיומנות מיוחדת כדי להתגבר על החוויה הקלאסטרופובית בסביבה שכזו, מיומנות החסרה לבמאי המדבקה ג'יימס מאת'ר וסטפן סנט לג'ר.

הקמת תפאורה של תחנת חלל אמינה מחייבת משאבים של אולפן אמריקאי שלא היו בנמצא לבית ההפקה של בסון. במקום לוותר על הרעיון הוחלט לצלם את הסרט עם תפאורות וירטואליות. בפועל, עבודת האנימציה שמולה ניצבים ופועלים השחקנים מזכירה משחק מחשב בינוני. בכמה מהסצנות הפער בין האפקט שאמור היה להיות מרשים (דהירה במהירות מסחררת על אופנוע ברחובות עיר עתידנית) והביצוע הירוד של האפקטים, פוגע קשות בחוויית הצפייה.

ג'וזף גילגאן כאסיר הפסיכוטי היידל ב"נעולים"

"בחטופה" הגיבור פירק במו ידיו רשת סרסורים אלבנית בפריז, ועצר את העברת הבתולה האמריקאית לידיו של שייח' חרמן. או.קיי, לא מופת של פוליטיקלי קורקט, אבל לפחות משעשע באופן הבוטה ונטול הפשרות שבו הוא לוחץ על הכפתורים של הקהל. "בנעולים" יש כלא רב לאומי הנמצא בחלל, ולכן ההחלטה לגבי המוצא של הפושעים הופכת לשרירותית ולא מעניינת. אגב, הדמויות הבולטות ברשעותם הם צמד אחים סקוטים המייצרים בהתאמה דמויות קרטון של המנהיג האכזר אך השקול אלכס (וינסנט ריגן) ואחיו הצעיר האנס הפסיכוטי היידל (ג'וזף גילגאן).

כמו משחק מחשב

מול המבנה העלילתי הפשוט של "חטופה" שכלל מניעים מוגדרים היטב – אב קשוח. חטפו בת. להציל, "נעולים" משלב שני קווים עלילתיים. מלבד הסיפור המרכזי שבו נחטפת אמילי וורנוק (גרייס), בתו בעלת הכוונות הנאורות של נשיא ארצות הברית, יש גם סיפור נוסף שאמור להצדיק את נכונותו של סנואו לסכן את חייו כדי להגיע לכלא.

מגי גרייס. כל הזמן חוטפים אותה

בתחילת הסרט הגיבור נחקר בברוטאליות בהקשר של פרשה מסתורית שבה מעורבת מזוודה שתכולתה לא ידועה. הפרשה הלא ברורה זו מתגלה באופן חלקי ורק בחלקו האחרון של הסרט. מוטיבציה בסיסית שאמור לעורר עניין והבנה נראתה כדבר לא הכרחי בתסריט המרושל שנכתב על ידי בסון ושני הבימאים.

סנואו מעוצב באופן המזכיר את ג'ון מקליין ב"מת לחיות" או סנייק ב"בריחה מניו יורק" (סרט מוצלח הרבה יותר שעלילתו השפיעה על "נעולים"). הוא ממשיך להפריח דברי שנינה גם כאשר חובטים בו במרץ. אבל השנינה דומה יותר לטקסט של דמויות במחשק מחשב, וכך גם הניסיון ליצור דמות קרטון רווית מודעות עצמית נכשל ביכולתו לשעשע.

הסיטואציה הבסיסית של כלא בחלל לא יכולה להיות מצב נתון מבחינה תסריטאית. מדע בדיוני אינו הצגה סתמית של טכנולוגיה חדשה בפני הצופים, אלא בסיס לבחינה של החברה, של יחסים בין אישיים, או של כל אספקט מהותי אחר המושפע מהופעתה של טכנולוגיה זו.

ב"נעולים" הרעיון של כלא בחלל הוא לא יותר מסיטואציה נתונה, ותירוץ לשימוש נוסף במבנה עלילתי שחוק. התוצאה אינה סרט מדע בדיוני רע, אלא סרט רע. אני מוכן להמר שגם כשימירו את הסרט למדיום הנכון הוא יישאר משחק מחשב רע.