ביקורת: אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח / Indiana Jones 4

אינדיאנה ג'ונס חוזר 19 שנים אחרי הפעם השלישית. אלי שגב ראה את "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" וממליץ לראות, בלי לצפות ליותר מדי.

כשהזמן חולף, השעון מתקתק, הנעורים חולפים, הזקן מאפיר, והכל מסביבכם משתנה, אנשים נוהגים להתרפק על העבר. כל מה שהרגיז אז, הופך בכסות הזמן לפלאים בהשוואה למה שיש היום. פעם הטלויזיות היו מחזיקות 30 שנים, היום הן בקושי שורדות את השנה החמישית; השירים היו נעימים יותר פעם; הקולנוע היה תמים יותר, אמיתי יותר, פורץ הרבה יותר דרכים. 19 שנים עברו מאז סטיבן שפילברג ביים את האריסון פורד, ב"אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון". דמותו של הדוקטור הקשוח שבמשרה אחת הוא מרצה באוניברסיטה ובמשרתו השניה הוא לוחם פרוע למען אמריקה והארכיאולוגיה, כבר מזמן נכנסה להיכל התהילה של הקולנוע. הענין עם אגדות, שמסוכן להתעסק איתן. אם מפספסים ולו במקצת, כל העולם – שרק כמה דקות לפני כן חיכה בלהט לראות את חביביו שוב – מתרעם שזה לא מה שציפה לו.

כמו בראשון בסדרה, "שודדי התיבה האבודה", גם ל"ממלכת גולגולת הבדולח" לוקח כמה דקות טובות להתניע. אז בסדר, יורים קצת באלו, מגחכים קצת על ההוא, ואפילו שומעים קצת פיסיקה (חוקי הפיסיקה המקובלים קצת מתכופפים לטובת העלילה, אבל זו בודאי לא הפעם הראשונה); אלא שלא קורה ממש משהו רציני.

אינדיאנה ג'ונס (האריסון פורד) וחברו הטוב מאק (ריי ווינסטון), התגלגלו איכשהו לידיה של יחידה מיוחדת של הצבא הרוסי בשלהי המלחמה הקרה, בראשותה של אירנה ספלקו (קייט בלאנשט) המפחידה. כדי לשמר את חייהם, ג'ונס ומאק נאלצים לעזור לספלקו למצוא תיבה מסוימת (אם אתם חושבים על לוחות הברית, כנראה שתהנו מהאנקדוטה הסמויה בסצינה הזו). ג'ונס ממשיך להתגלגל מן הפח אל הפחת, ומוצא את עצמו בחזרה בידיים אמריקאיות לבסוף. הוא חוזר הביתה, אך שם הוא פוגש במט הצעיר (שייה לביוף) ששוב מסבך אותו עם הרוסים. כשג'ונס מבין שחברו הטוב, פרופסור אוקסלי (ג'ון הארט), נחטף ומט הצעיר נמצא גם הוא בעקבותיו, השניים יוצאים להתחקות אחר צעדיו של אוקסלי במטרה למצוא אותו ואת המטרה בגללה נחטף, גולגולת הבדולח של אקטור – חפץ אגדי קסום הנושא עימו אמונות טפלות ואימה גדולה.

הטוב בסרט הוא הבימוי של סטיבן שפילברג. סצינת הג'ונגל בסרט, שבו כולם נלחמים בכולם והכל מנסים להניח את ידם על גולגולת הבדולח, היא אחת ההנאות הגדולות שסיפק לנו המסך הגדול השנה. כל הסרט זורם ברוח טובה וקלילה, וגם ההסברים הארכיאולוגים לא נשמעים מופרכים מדי (אפילו שבסופו של דבר אנחנו מבינים כמה הרעיון בבסיס הסרט גרוע). את האריסון פורד דווקא שפילברג לא היטיב לביים, ואינדיאנה ג'ונס הוא כבר לא בדיוק השובב המתבדח שהיה פעם. אבל לא בדיוק בשביל זה הביאו את שייה לביוף?

תפקידו של שייה לביוף ב"ממלכת גולגולת הבדולח" הוא החלק הרע של הסרט. לביוף כבר עשה לעצמו שם של שטות'ניק לא קטן עם "רובוטריקים", ששם באמת הוא עשה את הסרט. הדיבור המהיר שלו, השובביות הילדותית, הפנים החביבות – שייה לביוף הוא בדיוק מה שיכל להרים את "אינדיאנה ג'ונס" גם במאה ה-21. אלא ששפילברג כמעט ולא שם עליו את הדגש, שלא לדבר על אפס משפטי חכמה משעשעים מפיו של מט, וקמצוץ כואב של רצפי פעולה שכאילו בונים את הדמות שלו כחיקוי מתפתח לאינדיאנה ג'ונס עצמו, מתלות מוחלטת בג'ונס ועד יכולת עמידה בפני עצמו. הקומדיה היחידה שהצמידו ללביוף הוא סירוק השיער סטייל ג'ון טרבולטה של שנות ה-80'. כשהסרט מסתמך רק על האריסון פורד, שבגיל 66 כבר לא שובב כמו שהיה פעם, קשה להחמיא לצד הזה של הסרט.

אבל העובדה הזו בכלל לא נוראה, והאריסון פורד לא איבד את כל הקסם שלו. כך או כך, המכוער בסרט הוא ללא ספק התסריט. אחרי שרואים את הסרט, צריך לשאול בקול גדול את ג'ורג' לוקאס אם באמת זה הכי טוב שהוא יכל לחשוב עליו? נראה שלוקאס היה מושפע מדי מסרטיו האחרים כשהגה את הרעיון שעומד בבסיס התסריט לסרט. חוש היצירתיות של ג'ורג' לוקאס כבר חלש, ובגד בו הפעם. הייתי מצפה מאדם יוצר שכמותו לחשוב על משהו יותר מתוחכם שיחתום את העסק. התסריט הסופי שכתב דיויד קואפ ("ספיידרמן" ו"החדר") דווקא לא רע, אם מפילים את כל האשמה של הסוף המשעמם על ג'ורג' לוקאס.

קייט בלאנשט המיצגת את כוחות הרוע הסובייטים, בוחרת גם הפעם בתפקיד שונה ובלתי סטנדרטי עבורה, ובאמת שהצליחה להפליא אותי. באופן שגרתי, אני לא אוהב לראות את קייט בלאנשט בסרט. אמנם הדמויות שלה מגוונות, אך תמיד הדמויות שלה קשורות ביהודים, ובדרך כלל התפקידים שלה משמימים. כדי ליצור את תחושת האימה מהדמות הביזארית לגמרי שלה, הפנים היפיפיות הקפואות של בלאנשט לא הספיקו, ואין ספק שהתסרוקת המוזרה משלימה את הענין.

חסוס קמינסקי שתפס את מקומו של דאגלס סלוקומבי בחזית הצילום של הסרט, עשה עבודת חיקוי טובה מאד. עקשנותם של המפיקים לעשות את הסרט כמו פעם, וכמעט בלי עזרת המחשב, תורמת רבות לאיכות של הסרט ומספקת בהחלט. מודרניזציה של הסרט כנראה היתה עושה לו את מה שעשתה ל"מתקפת המשובטים". אם הצליחו לעשות סרטים בסגנון כמו שצריך בלי אפקטים ממוחשבים, להשתמש במחשב אמנם יגרום לסרט להיראות נפלא, אבל כנראה שמשהו אחר יצטרך להחסיר מעצמו, והראשונה ברשימה היא כנראה העלילה.

לפני שתיבהלו ותחשבו פעמיים האם "אינדיאנה ג'ונס 4" הוא סרט שאכן שווה לראות, חשבו על זה ככה: "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" הוא סרט הרפתקאות ופעולה, ודווקא בגיזרה הזו, הוא דווקא סרט טוב מאד. היה מקום להשתפר בלא-מעט פינות, אבל ככלות הכל, החויה של אינדי החוזר נשמרת ומהנה כמעט כמו פעם.

דירוג: ★★★½☆

אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח
ארה"ב, 2008
124 דקות.
הפצה: גלובוס גרופ, החל מ-22.05.2008 בקולנוע
בימוי:
סטיבן שפילברג
תסריט:
דיויד קואפ
ג'ורג' לוקאס
שחקנים:
האריסון פורד
שייה לביוף
קייט בלאנשט
קארן מילר
ריי ווינסטון
ג'ון הארט

[…] מגיעים ל-143 מיליון דולרים נוספים. אם עדין לא הספקתם לקרוא את הביקורת שלי על הסרט ואין לכם מושג על מה ההמולה, הגיע […]

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?