ביקורת #1: שבעה / Shiva'a / Les 7 jours

שבעה

הסרט "שבעה" יצא מנקודת מוצא טובה, התקלקל, ואז הדהים מחדש. אלי שגב בוחן האם הגיוני להעניק כך לסרט תארים חיוביים.

מי שלא ראה לויה מרוקאית אותנתית מימיו אינו יודע שברון לב מהו. עבור צופה מהצד, לויה מרוקאית היא אחד הדברים הקשים ביותר לצפיה בתרבות ה"מזרחית". זעקותיהן ותחינותיהן של הנשים המרוקאיות, ביחוד אלו הבאות יותר בשנים, עשויות גם להשכיב למנוחה אחרונה את הצופה הלא מוכן. וכך בדיוק נפתח הסרט "שבעה" של שלומי אלקבץ ואחותו, רונית אלקבץ.

"שבעה", כהמשך ישיר לסרטם הקודם של האחים אלקבץ, "ולקחת לך אישה", בוחן הפעם את המסורת המרוקאית והבנין המשפחתי של העדה כאשר האירוע המרכזי בחייהם הוא מותו של אחד מאחי המשפחה וישיבת השבעה עליו. השבעה כידוע, הם שבעה ימי אבל שמשפחת המת הקרובה יושבת בביתו. המשפחה האבלה אינה מורשית לצאת מהבית, ואורחים נקראים לבקר ולכבד את זכרו של המת יחד עם המשפחה.

מותו הבלתי צפוי של האח מוריס למשפחת אוחיון, מותיר את כל שאר ששת האחים ושתי האחיות הלומים ואובדי עצות. נראה שמוריס היה הדבק המאחד של המשפחה שמנע ממנה את חורבנה, האח הכריזמטי שניווט את ענייני המשפחה ורווחתם של האחים והאחיות. אלא שבמקביל כמעט למותו, המפעל שבבעלותו של האח חיים (משה איבגי) קורס, וחיים נותר בחובות ענק לכסות מבלי שיש לו מאין. שני האחים שעבדו תחתיו במפעל, מאיר (אלברט אילוז) וז'אק (רפי אמזלג), רוצים לעזור לחיים אך מתוקף היותם אנשי משפחה בעצמם, לא מצליחים לחשוב על דרך לעזור שלא תפגע במשפחתם. האח איתמר (אלון אבוטבול) גם הוא איש משפחה, מחליט למכור את ביתו למען חיים, למרות התנגדותו של אישתו.

בצד הנשי, אלמנתו של מוריס, אילנה (קרן מור), לא בקיאה במנהגים ומעדיפה שיניחו לה לנפשה מאשר שכל משפחתו של המנוח תרבוץ בביתה. מתחת לשטח, מתגלה כי לילי (יעל אבקסיס) שנשואה לז'אק היתה מאוהבת במוריס המנוח, ומאשימה את אילנה במותו. בחיץ נמצאת האחות ויויאן (רונית אלקבץ), שמנסה להשקיט את הרוחות אך נמנעת מאלו הרודפות אותה מצד בעלה ממנו מנסה להתגרש (סימו אבקריין) ומצד אחותה (חנה אזולאי הספרי).

בדיוק כמו "ולקחת לך אישה", גם "שבעה" הוא סרט משעמם בצורה בלתי רגילה. אחרי סצינת הפתיחה המהתלת, אנו נותרים לצפות בסדקים הנפערים אט אט בקרב המשפחה המאוחדת למראית עין. המצלמה אינה נעה לאורך אף סצינה, מתוך בחירתם של הבמאים שלא לבחור ולהתמקד בעין מסוימת באחת הדמויות המרכיבות את המשפחה; וגם העיצוב האמנותי של הסרט כמעט כולו אנמי וחד גוני כראוי לעלילה, וכך בצירוף כל האלמנטים הללו בסרט הופך גם הוא לאנמי ומשמים.

חוסר המיקוד והקירוב של המצלמה לדמויות מותירה גם את הצופים 'מחוץ למשחק' ומונעת מאיתנו להתחבר אל הדמויות, כך שאנו נשארים כצופים מהצד במשהו שיכול מאד להיות שאיננו שותפים לו. כאילו הסרט נעשה כדי לבחון במבט תיעודי מוחלט את התרחשות העניינים ומשאיר לצופה את הרשות לבחור לו מוקדי ענין. אלא שהצופה בוגד ברעיון ופשוט מאבד ענין בכל, ואפילו קשה לשים לב שלנגד עיננו מופיעים מיטב השחקנים הותיקים במדינת ישראל עם הופעות סתמיות.

כך מתנהלת לה כשעה וחצי מהסרט, ואז פתאום: הפיכה צבאית בלתי צפויה הבוקעת כאילו משום מקום. הסרט פתאום מתפרע, ובאופן מפתיע לחלוטין מתחיל לו מאבק ענקים אדיר ומהפנט בין כל השחקנים שמצדיק סוף סוף את ליהוקו של האנסמבל הזה. פתאום כולם מחצינים את הרגשות והתחושות שלהם. פתאום כולם פולטים את כל אשר על ליבם. פתאום הסרט הופך להיות ממש ממש טוב. פתאום כל האקספוזיציה הזו נראית הגיונית ומותרת, אבל חוששתני שבמבט מפוקח אחורה, זה פשוט לא מספיק. אי אפשר לתרץ סרט הורס משעמום בסצינה עוצמתית אחת, אפילו אם הכל נבנה ותועל אליה.

הסצינה המדוברת מחמיאה היטב לכל שחקניה. רונית אלקבץ נמנעה מהשימוש המזעזע שלה בידיים (אל דאגה, יש לה סצינה עם סימו אבקריין שתעניק פלאשבקים מזוויעים כאלה מ"ולקחת"). משה איבגי משכנע. אלברט אילוז מעולה, ואפילו מתעלה על עצמו כמה רגעים בתום הסצינה. אלון אבוטבול מפיל ומפתיע כהרגלו, כל פעם מחדש. חנה אזולאי הספרי מוצלחת כתמיד. אפילו חנה לסלאו הצליחה להתנתק לרגעים מספר מהתדמית ההמונית שלה בצורה טובה יחסית. רק מקרן מור נראה שהפוטנציאל לא מומש עד הסוף.

חרף הצגתי אותו כאנמי וחד גוני, העיצוב האמנותי של בני ארביטמן הוא הדבר הכי נכון לאורך כל הסרט. העלילה המפרכת של "שבעה" דורשת ממנו בדיוק את מה שהוא נותן בעיצוב הכללי של הבית וחדריו, ובמקומות הנכונים ארביטמן מעניק נגיעות של בדלנות מהאנמיות, כמו סצינות מסוימות במטבח על פי הלהט הבוער בו, או חדר השינה של הזוג אילנה ומוריס המנוח.

עננת השבעה והעגמומיות מהמוות שבמרכז "שבעה" ככל הנראה גלשו יתר על המידה לתוך הבימוי של האחים אלקבץ. אם פעם היו פוטרים את הקולנוע המתמקד באזרח הישראלי ה"מזרחי" כקולנוע טיפשי וירוד מדי, נדמה שהאלקבצים ניסו לתפוס את הקוטב המרוחק ביותר מכך ויצרו עוד סרט קשה ומשעמם מנשוא.

דירוג: ★★☆☆☆

שבעה
ישראל, 2008
115 דקות.
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-25.09.2008 בקולנוע.
בימוי:
שלומי אלקבץ
רונית אלקבץ
תסריט:
שלומי אלקבץ
רונית אלקבץ
שחקנים:
רונית אלקבץ
אלברט אילוז
רפי אמזלג
משה איבגי
חנה לסלאו
קרן מור
יעל אבקסיס

אמנון

אכן אכזבה רבתי . חוטא למטרה ולציפיות מהרכב כזה יומרני של שחקנים .
כל הסרט סובב סביב סכסוכים כספיים . בשביל זה עשו סרט על מרוקאים ? בסיטואציה המרוקאית המובהקת ביותר? אכזבה אך גם כעס . גם אני כמו יואב ( הלא מרוקאי ממועדון הסרט ) כמעט יצאת באמצע . חבל .

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?