"צללים אפלים". ג'וני דפ.
"צללים אפלים" הוא מימוש פנטזיה אישית של במאי הסרט, טים ברטון, שכל מטרתה סיפוקו של ברטון ותו לא. מה הכוונה? השנה היא 1960 ומשהו, ברטון הילד נתקל באופרת סבון בשם "צללים אפלים" בה הדמות הראשית הינה ערפד בריטי – והתאהב. מאז, אובססיית "צללים אפלים" כנראה לא עוזבת אותו, והנה, 40 ומשהו שנים אחרי, הוא מגשים אותה. וכפי שכבר ציינו, ההגשמה הינה עצמית, התוצאה מרהיבה מבחינת איפור, השקעה, תלבושות, אותנטיות וכיו"ב – אבל לא יותר מזה.
שלא תבינו לא נכון, אנחנו מעריכים מאד את ברטון. היוצר מוכשר בטירוף, ובאמתחתו סרטים מעולים, עליהם אין עוררין ("המספריים של אדוארד", "ביטלג'וס", "סליפי הולו", "צ'רלי בממלכת השוקולד", "סוויני טוד" האהוב עלינו ביותר, "אליס בארץ הפלאות" הקצת פחות אהוב, ועוד). כשרואים סרט של ברטון, יודעים בוודאות, בדרך כלל עוד מהפוסטר (אפילו לפני הטריילר או השניות הראשונות של הסרט), שמדובר בסרט של ברטון. יש לו חותמת ייחודית, שלא רבים היוצרים שאפשר לזהות אותם בנקל כמותו.
ועדיין, גם ברטון צריך להיות מודע להבדל בין פנטזיות לבין מימושן. באופרת הסבון עליה מבוסס הסרט, מן הסתם, מעולם לא צפינו. מבחינת "נאמן למקור" והשוואה כלשהיא, אין ביכולתנו להביא כל מידע בעל ערך. ואולם, בתור צופים מהעולם המודרני, אפשר לומר בפה מלא, שהתאכזבנו. "צללים אפלים" מביא סיפור שיכול להיות טוב, עם שחקנים מעולים, עם חזון ויזואלי מטריף, ועם יכולת הנפשה מדהימה למה שמתחולל במוחו של ברטון – ויחד עם זאת, הסרט, איך לומר בלי להעליב… קצת משעמם.
הסרט מספר כיצד הגיעה בשנת 1752 משפחת קולינס הבריטית, לאמריקה החדשה, והחליטה לבנות שם את חיה. ואולם, כראוי בעולם שכולו פנטזיה, העניינים הסתבכו עם קללות שהוטלו על בני המשפחה בעקבות אהבה שיצאה מכלל שליטה ומכשפה אחת קנאית בשם אנג'ליק (אווה גרין), ובסופו של דבר ברנבס (ג'וני דפ), בנם הצעיר של בני הזוג קולינס, מצא את עצמו הופך לערפד ונכלא לשינה עמוקה של 200 שנה. בינתיים, קולינספורט (על שם משפחת קולינס, אם תהיתם), מתפתחת לכיוון בו הקולינס נשארים בחוץ, וכשברנבס חוזר בשנת 1972 (ברור היה לכם שהוא יחזור, לא?), הוא מגלה שהכללים קצת השתנו.
בניסיון לשקם את משפחתו ההרוסה, את האחוזה (קולינווד) על סף הקריסה, ואת עסקי המשפחה הקשורים לעיר הנמל קולינספורט, ברנבס נאלץ להתמודד עם אנג'ליק חזקה ושתלטנית יותר, עם פערי הזמן שפיספס בזמן שישן שתי מאות, ועם שארית משפחה אפלה המדדה בשולי העיר קולינספורט בניסיון לא לבלוט ולהמשיך לשרוד. ביחד עם בת דודתו, אליזבת' (מישל פייפר המקסימה), הוא מנסה להחזיר את משפחת קולינס לגדולתה המקורית.
כיאה לסרט של ברטון, ג'וני דפ בתפקיד הראשי, ואשתו של ברטון (הלנה בונהם קרטר) בתפקיד משני כלשהוא (הפעם כד"ר ג'וליה הופמן הפסיכיאטרית של המשפחה). מלבד זאת, קיבץ ברטון עוד כמה שחקנים מוכרים וטובים, ומוכרים פחות וטובים לא פחות. בין היתר, מישל פייפר עליה אין צורך להרחיב מלבד העובדה שגם בגיל 50 + היא מהממת, אווה גרין המוכרת משני סרטי ג'יימס בונד ("קזינו רויאל" ו"קוונטום של נחמה"), ואפילו קלואי גרייס מורץ, הילדה הכי בועטת מ"קיק אס", ששיחקה גם ב"הוגו", "500 ימים עם סאמר" ועוד.
"צללים אפלים". אווה גרין, ג'וני דפ.
דפ נכנס יפה לדמות, אולם משהו שם היה חסר לנו. אולי התלהבות, אולי קצת שכנוע שדפ באמת מעוניין בתפקיד ולא סתם אמר כן לברטון מכוח האינרציה. לגבי יתר השחקנים, אין משהו מסוים לציין אודותם, מלבד משחק חביב, אולם נראה כי כולם, כמו דפ, לא ממש שכנעו אותנו בסרט הזה. או שאולי זה ברטון שכשל. לא ברור.
לסיכום, חובבי טים ברטון וסרטיו האפלים עלולים להתאכזב מסרט שנופל בהרבה מהאחרים של ברטון, וזוהי דעתנו העיקרית. ומי שלא חובב את סרטיו של ברטון, שלא יילך לסרט הזה, כי זה סרט ברטוני לחלוטין, וזר לא יבין אותו.
דירוג: 
צללים אפלים
ארה"ב, 2012
144 דקות.
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-17.05.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:
בימוי:
טים ברטון
משחק:
ג'וני דפ
אווה גרין
מישל פייפר
ג'וני לי מילר
קלואי מורץ
הלנה בונהם קרטר
ג'קי ארלי היילי