שתף קטע נבחר

"נויורק": סדרה ישראלית שמגיע לה גרין קארד

היומרה ליצור סדרת פשע יומית ישראלית - מעוררת אוטומטית ספקות ופיקפוקים. אבל "נויורק" בכיכובו של אושרי כהן מצליחה להביא לנו ניחוח של חו"ל וטעם מהתפוח הגדול, מבלי לעשות לנו פאדיחות. סמדר שילוני הופתעה לטובה

"הייתי ג'ובניק בצבא" הוא אחד המשפטים הראשונים של אושרי כהן בדרמה היומית "נויורק", שעלתה אתמול (א', 20:15, yes action). יכול להיות שמדובר בקריצה לדיון שסובב את כהן בכל פעם שהוא מלוהק לפרויקט טלוויזיוני או קולנועי, ואם כן, תודו שלפחות מדובר בשיפור - כהן כבר לא ידרש לסנגר פה על הפער בין שירותו הצבאי לתפקיד הלוחם האמיץ שהוא גילם בסרטים כמו "בופור" ו"לבנון".

 

אבל האמת היא שרוב הסיכויים שלא מדובר בריפרור מהסוג הזה, כי "נויורק" היא לא דרמה יומית כזו. היא בהחלט מעדיפה לבנות את העולם הפנימי שלה ולהישאר בו, ולא לקרוץ לכם מעל הכתוביות.

 

מתוך "נויורק". לא נופלת היכן שרבים כשלו (צילום: רמי זרנגר, שחר עזרן) (צילום: רמי זרנגר, שחר עזרן)
מתוך "נויורק". לא נופלת היכן שרבים כשלו(צילום: רמי זרנגר, שחר עזרן)

 

בזמן שמשה קצב עושה את שעותיו האחרונות בעולם בחוץ לפני שהוא חוזר לכלא, יוסי אלחריזי (אושרי כהן), צאצא מפוקפק למשפחת שוק אפור נתנייתית, מחפש את דרך המילוט שלו מבור שחפר לעצמו בהוראת מתנקש רוסי, ואחר כך גם מהארץ. הוא לא יכול לחזור למקום ממנו בא, אבל גם אין לו ממש לאן ללכת.

 

אלחריזי מתחזה לישראלי אחר שפגש במטוס לניו יורק, ומשתלב בחבורת ישראלים מעדות העגלות והמובינג, שמנסים לקיים את ישראל הקטנה בדירת שותפים בעיר הגדולה. הנמסיס שלו שם הוא לירון (איתי תורג'מן), האחראי הנבזי על החבורה מטעם הבוס. במקביל מתנהל ליין כלשהו, שלא נפרש בשני הפרקים הראשונים, שכולל עורכת דין (יובל שרף) וכוכב ילדים ישראלי (אורי פפר) שמסובך עם סוג של מאפיה רוסית.

 

יחד עם יגאל נאור. ממשפחה נתנייתית טובה (צילום: רמי זרנגר, שחר עזרן) (צילום: רמי זרנגר, שחר עזרן)
יחד עם יגאל נאור. ממשפחה נתנייתית טובה

 

ניו יורק היא סוג של חלום ישראלי. אם תעשה את זה שם, תעשה את זה בכל מקום. הנקודה על הפלנטה אליה נוסעים כדי להפוך למישהו אחר. אם "עספור" דיברה על הישרדות של אין ברירה בשוליים הישראליים, במזבלת האוטובוסים של ירושלים, "נויורק" מביאה לכם את ההישרדות דווקא בפופיק של היקום, על פניו המקום הכי שאפתני בעולם. עד כמה הסדרה תנעץ שיניים בכר הפורה הזה? זה כבר תלוי ביוצרים, שוקי בן נעים, אוהד זקבך ואלעד חן. שלושתם, אגב, אחראים גם על דרמת המתח "אורים ותומים".

 

לדרמה יומית יש גבולות. היא לעולם לא תהיה מורכבת ומהוקצעת כמו דרמה שבועית, אבל "נויורק" עושה עוד צעד בכיוון הזה. מרבית הסדרה צולמה בבולגריה, ברחוב מדומה של ניו יורק, ורק חלק קטן ממנה צולם בתפוח הגדול עצמו, אבל "נויורק" מצליחה להעביר את התחושה והקצב של העיר בלי לעשות פאדיחות.

 

גם צילומי האולפן צולחים את מחסום הסט שעשוי מנייר עיתון ודבק, ויש משהו אסתטי ואורגני בצילום הסצנות וקטעי הביניים. דווקא הנרטיבים שפחות עובדים בינתיים הם אלה שמתרחשים בארץ, אבל שם יש שחקנים כמו זוהר ליבה (משופם!) ובעיקר יוסי מרשק, שמחפים על העמדה.

 

איתי תורג'מן. חבר בחיים, נמסיס בסדרה (צילום: רמי זרנגר, שחר עזרן) (צילום: רמי זרנגר, שחר עזרן)
איתי תורג'מן. חבר בחיים, נמסיס בסדרה

 

כמי שהוגדרה כ"דרמת פשע יומית", "נויורק" עומדת בהבטחה. היא לא מתפתה להתבדח עם הצופה, אלא מחזיקה מסגרת, כמו שאורי פסטר היה אומר, שומרת על ריאליזם בגבולות הז'אנר, ומפתחת באופן זורם עלילה שאמורה להתפרש על

פני 50 פרקים. בניגוד למקובל בדרמות יומיות, שמאביסות את הצופה בסאבטקסט, בחטא ובעונשו, "נויורק" משאירה כמה טפחים מכוסים, אפקט ששומר על המתח והערנות במהלך הצפייה.

 

אושרי כהן ואיתי תורג'מן, ששיכללו את האינטראקציה ביניהם בשנים של מגורים משותפים ועכשיו גם בחודשיים על אי בודד, בהחלט עושים את העבודה. אם אתם אנשים של דרמה, ואתם רוצים אותה על בסיס יומי, עופו על זה.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רמי זרנגר, שחר עזרן
אושרי כהן ב"ניו יורק". לא עושה פאדיחות
צילום: רמי זרנגר, שחר עזרן
לאתר ההטבות
מומלצים