"הנותנת", סרט הביכורים של הגר בן-אשר, הוא סרט פרובוקטיבי. למרות מה ששמעתם, הפרובוקטיביות שלו אינה נובעת רק ממספר הציצים והבולבולים שנחשפים במהלכו, אף-על-פי שיש כמה וכמה כאלה, אלא מעל לכל מהאופן הישיר ונטול הסנטימנטים, שבו הוא פורש על המסך את תפיסת העולם שלו.
מבלי להסגיר יותר מדי, אפשר לומר שבן-אשר מנסחת ב"הנותנת" אלטרנטיבה של ממש לפוליטיקת יחסי גברים-נשים, שתאתגר מאוד את הקהל הבורגני, אבל גם את הקהל הפמיניסטי. לתוך זה היא מערבבת גם שימוש קשה לעיכול בילדים, עלילה מינימליסטית הנפרשת בקצב איטי וצילום מרהיב. בקיצור, יש לנו כאן עסק עם סרט אמנותי בלתי מתפשר, שיגרום לחלק מהצופים לברוח מהאולם בזעזוע עמוק, בעוד שאחרים עשויים להפיק ממנו הרבה נחת.
הגר בן אשר לא רק כתבה וביימה את "הנותנת", אלא גם בחרה לשחק את התפקיד הראשי, לאחר תהליך חיפוש ארוך אחרי שחקנית. ההחלטה היתה אולי צפויה מראש, בהתחשב בעובדה שבן אשר שיחקה את התפקיד גם בסרט הסטודנטים שלה "משעולים", שהיה בעצם הגרסה הקצרה והתמציתית של הסיפור הנוכחי. בסך הכל, אפשר להגיד שעמדה במשימה בצורה משכנעת, והצליחה לעטות על עצמה דמות, שאמנם איננה רבת גוונים, אך היא אמינה ונטולת זיוף. הסרט מספר את סיפורה של תמר, אם חד-הורית לשתי בנות, שמנהלת מערכות יחסים מיניות, המבוססות על יחסי "תן וקח" מוזרים, עם שלושה גברים (יואב לוי, איצ'ו אביטל וצחי חנן), במושב שבו היא מתגוררת. המפגש שלה עם שי (ישי גולן), וטרינר רך ומתחשב, החוזר למושב אחרי שנים של היעדרות, פותחת בפני תמר פתח למערכת זוגית נורמטיבית, ועל כן יוצרת מתח עם מאהביה הוותיקים.
אם מחפשים השוואה הולמת עבור "הנותנת" מתוך הקולנוע העולמי, לארס פון טרייר הוא, לטוב ולרע, אפשרות סבירה. בדומה לפון טרייר, לפחות לפני יצירת המופת "מלנכוליה", סרטה של בן אשר מסגיר נפש יוצרת מסוכסכת, מורכבת, לא תמיד קלה לעיכול, שלא לומר מרתיעה בתפיסת העולם שלה. התחושה היא של התמכרות לשדים האישיים, וצלילה חסרת שליטה אל האזורים המסוכנים של הנפש. עצם הבחירה של הבמאית ללהק את עצמה לתפקיד כל-כך טעון וחושפני, שמגדיר באופן מורכב מאוד את הפוליטיקה על הסט, היא עדות לכך. מצד שני, מדובר בעבודה קולנועית חכמה ומחושבת בכל הנוגע לכתיבה ולבחירות הבימוי, כשההשגות היחידות הן לחץ יתר על הסימבולים (שימו לב לסוס) וסוף לא מספיק אורגני ואמין, שמסיים את הסרט באופן מעט מבאס.
בעזרת הצילום הקפדני והוירטואוזי של עמית יסעור, בן אשר מצליחה לעצב עולם קולנועי מיוחד במינו, שנוטל סביבה ריאליסטית לכאורה של מושב ארצישראלי טיפוסי, ומעבד אותה למרחב אסתטי כמעט מופשט, שבו בעלי החיים מתערבבים עם בני אדם בתוך קלחת של יצרים גועשים. בשורה התחתונה, מדובר בהישג קולנועי ייחודי ומעניין, שגם אם מתקשים לעכל אותו, קשה להתעלם מעוצמתו.
"הנותנת" - לטריילר ולפרטים נוספים
יואב לוי: על "הנותנת" והעבודה עם קת'רין ביגלו
"הנותנת" - האם תצפו בו? ספרו לנו בפייסבוק