קדחת הג'ונגל

שחקן לבן שמשנה את צבע עורו כדי לגלם דמות שחורה. כוכב סרטי אקשן דועך שמגלם דמות של מפגר כדי להציל את הקריירה שלו ואת חייו. וכוכב הוליוודי זוהר (במציאות) שמתחפש למפיק אולפן יהודי מהגיהנום. בעיצוב הזהויות של השחור, המפגר והיהודי טמונה המהות הפרובוקטיבית של "רעם טרופי" ונקודת המוצא להברקותיו הקומיות המוצלחות ביותר.

"רעם טרופי".  וייטנאם, הוליווד ומה שביניהן

זוהי לא רק הצגה של הדמויות דרך הייצוגים הקולנועיים שלהם, אלא גם הצגה של שלושה דפוסים פתולוגיים של שחקים: שחקן האקשן החלול הלוקח את עצמו ברצינות תהומית, השחקן המסומם שאיבד שליטה על התמכרויותיו (הדמות הפחות מוצלחת, גם בכתיבה וגם בביצוע הצפוי של ג'ק בלאק) והשחקן שנטמע עד אבסורד בדמויותיו.

אמנות המלחמה

מהסצנה היחידה שאנו רואים מתוך "רעם טרופי", הסרט בתוך הסרט, הוא מצטייר כמצבור קלישאות של סרטי וייטנאם כמו "אפוקליפסה עכשיו" ו"פלאטון". לו "רעם טרופי", הסרט האמיתי, היה מתבסס כולו על לעג לקלישאות אלו, הוא לא היה משמעותי יותר מפרודיות נחותות כמו "מת לצעוק". אולם בן סטילר הוא במאי שאפתני ומתוחכם יותר.

ה"שחקנים" לבדם בג'ונגל, בין פיקציה לממשות

המוצא מגיע בעצתו של פורליף טייבאק (ניק נולטה), "בוגר" וייטנאם שספר זיכרונותיו הוא הבסיס לסרט. ההפקה תעבור לצלם בסגנון גרילה ( כפי שעשו רידלי סקוט ב"בלאק הוק דאון" ופול גרינגראס ב"בלאדי סאנדיי"): המצלמות יוסוו, והשחקנים יפעלו מבלי לדעת מה עומד לקרות.

זהות במלכודת

עד כמה המשחק ההוליוודי רחוק מאותנטיות? דאוני ג'וניור הוא שחקן אמריקני לבן (1). הוא מגלם שחקן אוסטרלי לבן בשם קירק לזארוס (2), המבוססת על כישרונו ויהירותו של ראסל קרואו (3). הוא "הופך" לשחקן "שחור" (4) ומגלם חייל אמריקני שחור (5) המעוצב ע"פ מיטב הסטריאוטיפים (המלאכותיים) של סרטי ה-Blacksploitation משנות ה-70 (6).

איך אפשר לעבור את כל המסלול הזה בלי להתבלבל? רוברט דאוני ג'וניור מצליח, בהופעה קומית אדירה, לבנות דמות מורכבת שנעה בין השכבות המלאכותיות. הדמות מצחיקה בנחישותה הנואשת לבנות דמות מושלמת ובבלבול שלה בין השכבות השונות.