"בשם הכסף": יהודה לוי, ולא הרבה יותר
אין הרבה סיבות טובות לצפות ב"בשם הכסף" - מותחן הוליוודי עם ניחוח ישראלי. כוכב הסרט יהודה לוי הוא אחד מנקודות האור בו, אבל לכם כדאי להמתין ולצפות בפרויקט הבא שלו
חשיבותו ההיסטורית של "בשם הכסף" ("For the Love of Money") היא בהיותו התנסותו ההוליוודית הראשונה של יהודה לוי, כן ירבו. מעבר לכך, אין כל טעם וערך בצפייה בדרמת פשע נחותה זו שמהלכיה צפויים, גיבוריה שחוקים, קצבה מנומנם, והיא משובצת בהופעות אורח מביכות של שחקני-עבר מזהירים שהגיעו הנה היישר מלשכת האבטלה. אה, כן - והיא מתרחשת בחלקה בתל אביב.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
אכן, הסרט, שמבוסס על סיפורו האמיתי של ישראלי לשעבר בשם אייזק שומוף, שהוא גם אחד המפיקים בפועל, נפתח בתל אביב של ראשית שנות ה-70. הגיבור, אייזק (קודי לונגו),
גדל בשכונה אלימה ומנסה להתרחק מצרות. אבל אחרי שמשפחתו מסתבכת עם עבריין מקומי (בגילומו של אדוארד פרלונג), אייזק ודודנו יוני, שהוא גם חברו הטוב, מוצאים עצמם באמריקה, בחיפוש אחר החלום האמריקאי.
שנים אחר כך אייזק (עתה בגילומו של יהודה לוי) ויוני מנהלים מוסך בעיר המלאכים, והעניינים הולכים לא רע. אלא שאז צץ מחדש בחייהם אחיו של יוני, לוי (עודד פהר), פושע ותיק מימי השכונה התל אביבית שהשתחרר זה עתה מהכלא, ומנסה לגרור את השניים אל עולם הפשע. ואם לא די בכך, אייזק מסתכסך עם גנגסטר יהודי, מיקי (ג'יימס קאן), שלא ממש מרוצה עם אופן הטיפול במכוניתו היוקרתית.
חוץ מזה, השניים מצליחים להסתבך גם עם כנופיה רצחנית שמנהיג סוחר סמים קולומביאני (סטיבן באואר), כשבמקביל מנסה אייזק להקים משפחה עם מהגרת צרפתייה (דלפין שנאק).
אל.איי. ישראל
קל, אפילו קל מדי, לפטור סרט כמו "בשם הכסף". דומה שאיש מבין המעורבים בו לא השקיע מאמץ שיקשה על המבקר בבואו לעשות כן. הבמאית, אלי קנר-צוקרמן, פועלת בתוך הטריטוריה המוכרת לעייפה מסרטי הפשע האפיים של מרטין סקורסזה (ע"ע "החבר'ה הטובים" ו"קזינו"). אבל מה לעשות, שהדמויות לא מעניינות מספיק, והמהפכים העלילתיים נדמים שרירותיים - תוצאה של הניסיון לדחוס סאגה בת שני עשורים לתשעים וקצת דקות של סרט.
מה שהופך את הסרט למגוחך ממש הוא הקריינות (המובאת מפיו של לוי), שמלווה אותו כמעט לכל אורכו, והיא רצופה בקלישאות שנטחנו באינספור סרטים מסוגו. קשה לשמוע משפטים כמו "פניה אחת לא נכונה, ואתה יכול להתרסק" שנמסרים פה כאילו הם נאמרים בפעם הראשונה, מבלי להתכווץ. מה חבל על כן שהתסריטאית, ג'נה מתיסון, החמיצה את אותו שיעור מבוא שבו נלמד שסרטים הנפתחים במשפט "איש חכם אמר פעם" אינם יכולים להיות טובים.
הסרט כושל לחלוטין בכל הנוגע לתיאור העולם התחתון הישראלי באל.איי. הניסיון לסכם את דמותו של אייזק כצעיר תמים המסתבך בצרות בדרך להגשים את "החלום האמריקאי" נדמה, במחילה, אינפנטילי; ואילו הצגתן הפשטנית של דמויות מעולם הפשע (שכל אחת מהן מחוסלת ברגע שאין מתאים ממנו) – מעניקה לסרט עומק של דפדוף בז'ורנל בתור לספרית.
בהיעדר עניין מיוחד בדמויות ובסיפור, לא נותר אלא להתמקד במה שמסביב. למשל, נוכחותו המבהילה של פרלונג - פעם הבטחה הוליוודית, והיום, אחרי סדרה מתוקשרת של הסתבכויות עם המשטרה, התמכרות לסמים ואלכוהוליזם – נראה פשוט נורא. או ג'יימס קאן בקריקטורה מביכה של סאני קורליאונה, ופול סורבינו הוותיק המגלם לרגע דמות שספק אם לו עצמו היה מושג מי היא.
ולעניין שלשמו התכנסנו. איך יהודה לוי, אתם שואלים? ובכן, הוא דווקא הדבר היותר טוב שקרה ל"בשם הכסף". לוי אינו שחקן נטול כריזמה ונוכחות, ולזכותו ייאמר שהוא מנסה כאן לעשות את המיטב עם המעט מאוד שעומד לרשותו. האם זו סיבה מספקת לצפות בסרט? עיינו שוב בניקוד שלמעלה.
