שתף קטע נבחר

"מג'יק מייק": אין נשמה מתחת לחוטיני

צ'אנינג טייטום, החשפן שהפך לכוכב, חוזר לסיפור חייו ב"מג'יק מייק" - סרט שכלל לא מתאמץ לנפץ סטריאוטיפים ולאתגר את תפיסת העירום הגברי בקולנוע. או בקיצור, סרט לא ממש מעניין

"מג'יק מייק" ("Magic Mike") מבוסס בחופשיות על סיפור חייו של השחקן צ'אנינג טייטום, שגם מופיע בתפקיד הראשי ושותף להפקה. כמו הצעיר המבטיח בסרט, גם טייטום הופיע בגיל 19 במופעי סטריפטיז בפלורידה (תחת השם "צ'אן קרופורד"), עד שהתגלה במיאמי על ידי צייד כישרונות, הפך לדוגמן, ואחר כך לכוכב קולנוע ("סטפ-אפ", "רחוב ג'אמפ 21").

 

ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

 

כל זה לא הופך את הסרט שביים סטיבן סודרברג ליצירה מעניינת או סוחפת במיוחד. בעיקר משום שבן דמותו של טייטום, אדם (אלכס פטיפר), הוא קלישאה. סטריאוטיפ חטוב של הצעיר הבתולי שנשר מהקולג', ומוצא עצמו במועדון חשפנות. אחרי שאחד הסטריפטיזאים מתעלף הוא עולה במקרה על הבמה, ובפרפראזה הפוכה מבחינה מגדרית לסיפור "הכוכבת-ששברה-את-הרגל" - הופך בן לילה לכוכב.

 

הדמות שמגלם טייטום עצמו בסרט אף היא קלישאה - החשפן הוותיק שבכותרת החרד לעתידו ומחפש להפוך ליזם (בינתיים הוא עובד בהנחת רעפים). הוא זה שנוטל תחת חסותו את אדם התמים, ומביא אותו עמו למועדון החשפנים "אקסקוויזיט" שמנהל דאלאס (מתיו מקונוהיי), קאובוי מזדקן במראה סליזי במיוחד ומכנסי עור פתטיים.

 

מכאן עוקב הסרט אחר נסיקתו של אדם, שנכבש בקסמי הערצת הנשים והדולרים הנתחבים בתחתוניו, וניסיונותיו של מייק המפוכח לנטוש את הפנטזיה המפוקפקת לטובת עסק של רהיטים בהזמנה אישית. במקביל, הוא נמשך לאחותו של אדם, ברוק (קודי הורן), המארחת על הספה בדירתה את אחיה הצעיר וחסר האחריות, והקשר הזה אמור לשמש כקונטרה לריקנות הרגשית שהוא חווה כסלבריטי של מועדון החשפנות.

 

כמעט מתבקש להשוות את "מג'יק מייק" עם "ללכת עד הסוף" (1997) הבריטי שהביא, כזכור, את סיפורם של פועלים מובטלים המעלים מופע חשפנות. אך בעוד הלהיט ההוא, מחניף לקהל ככל שהיה, העמיד את הספקטקל של העירום הגברי בהקשר חברתי, זה של מצוקת מעמד הפועלים - סרטו של סודרברג (על פי תסריט מאת רייד קרולין) מנסח אמירה שטחית על החלום האמריקני ועל הזוהר המפתה אך הרדוד.

 

אכן, יש משהו דידקטי בסרט שגיבורו מכריז "אני לא העבודה הארורה שלי", ומתעקש שמתחת לחוטיני יש נשמה. הוא מקיים מערכת יחסים על בסיס סקס בלבד עם ג'ואנה (אוליביה מאן) הביסקסואלית אך משתוקק, מתברר, לקשר רגשי אמיתי. נהנה מהערצתן של נשים מיוזעות הצורחות בהתלהבות, אבל רוצה יותר מזה. הכל בסרט הזה נראה פחות רציני ממה שהוא באמת, והתוצאה בלתי מרגשת ולא מערבת.

 

מתוך "מג'יק מייק". המעריצות יותר מעניינות את סודרברג ()
מתוך "מג'יק מייק". המעריצות יותר מעניינות את סודרברג

וזה מוזר, משום שנוכחותו של טייטום אמורה היתה לטעון את "מג'יק מייק" באיזשהו ערך מוסף. אחרי הכל, אין זה דבר שבשגרה ששחקן מופיע בסרט המבוסס על פרק בחייו, כשדמותו בו משמשת מנטור למי שהיה, ואילו הוא מגלם את עצמו בנקודה משמעותית בעברו. אבל סודרברג וקרלין (אגב, שותפו להפקה של טייטום) לא נדרשים יתר על המידה לעובדה הזו, שיכולה היתה לספק הרהור מורכב יותר (ובעיקר אישי וכואב) על צדה הקודר של הפנטזיה הגברית.

 

יום אחד נהפוך לצ'אנינג טייטום

חלקו החלש באמת של הסרט הוא זה המתאר את הידרדרותו של אדם (באחת הסצינות הוא נראה מתבוסס בקיאו כשחזירון מחמד מלקק את הפסולת הגופנית שסביבו), ואת הסתבכותו עם סוחרי סמים. אך התיאור הריאליסטי הזה אינו יותר מאשר אנקדוטה בסרט שהכל בו, בסופו של דבר, מתנהל באווירה טובה ומפויסת. אדם, אחרי הכל, בדרך להפוך לצ'אנינג טייטום.

 

העיסוק בחשפנות גברית אינו שכיח בקולנוע שנתפס כאמנות שבה גברים מביטים בנשים, שגופן עובר תהליך של החפצה. הפיכתם, על כן, של גברים לאובייקט המבט הנשי היא בבחינת היפוך של מנגנון הצפייה הקולנועי המסורתי.

 

מתיו מקונוהיי ב"מג'יק מייק". קאובוי מזדקן וסליזי ()
מתיו מקונוהיי ב"מג'יק מייק". קאובוי מזדקן וסליזי

 

אלא שאותן סצינות המוקדשות למופע החשפנות - המבוסס בעיקרו על דימויים מאצ'ואיסטיים פרודיים - אינן מנסות להתמודד באופן מעניין עם סוגיית הצגתו לראווה של עירום גברי. אדרבא, נראה שסודרברג מתמקד יותר בקהל הנשי האכסטטי מאשר בדבר שלשמו בא. במילים אחרות, אין בסרט ניסיון לאמץ נקודת מבט המאתגרת, אסתטית ואידיאולוגית, את זו ההטרוסקסואלית-גברית המקובלת.

 

באופן משונה, כסרט שמתרחש סביב מועדון חשפנות, מעט מדי זמן מוקדש למערכות היחסים שבין הגברים המופיעים. מה הוביל אותם אל הבמה

המפוקפקת הזו? איך נראים חייהם? על מה הם חולמים? האם הם מרוצים מעבודתם? אלה אולי שאלות דידקטיות כשלעצמן, אבל יש בהן כדי להתמודד עם הייצוג הסטריאוטיפי והדל של החשפנים האחרים בסרט.

 

"מג'יק מייק" אינו סרט רע במיוחד. אבל הדמויות בו וכל מה שקורה ביניהן מתקשות לייצר רגש או עניין. הצילום בגוון צהבהב-חולי (סודרברג עצמו, תחת שם העט פיטר אנדרוז) הופך אפילו את הסביבה המחוספסת בה הוא מתרחש למיופייפת יתר על המידה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"מג'יק מייק". הסיפור האישי לא מנוצל
לאתר ההטבות
מומלצים