"כמה טוב להיות פרח קיר" – ביקורת

"כמה טוב להיות פרח קיר". אמה ווטסון עם לוגאן לרמן.

"כמה טוב להיות פרח קיר". אמה ווטסון עם לוגן לרמן.

היום כבר לא כותבים שירים על אהבה וגם כמעט ולא עושים סרטי התבגרות שאינם מוצפים בקצב תזזיתי או דרמטיות כבדה. לעומת אלה, נעים לפגוש בדרמה הרומנטית "כמה טוב להיות פרח קיר", שבכל זאת מצליחה להציע חוויה תמימה יחסית ונעימה למדי. העלילה עוקבת אחר סיפור התבגרותו של צ'ארלי, נער צעיר ורדוף, שבעזרת חבריו יבין כמה דברים על החיים ואופן ההתמודדות עמם. על אף שהסרט רחוק מלהיות מבריק או מוקפד, הוא בהחלט נוגע ומרגש.

עלילת "כמה טוב להיות פרח קיר" מבוססת על ספרו של סטפן צ'בוסקי, שגם ביים וכתב את התסריט לסרט. עבור צ'בוסקי זה הסרט המצליח הראשון שיצא תחת ידיו, ומבחינה זו לא נראה כי יש בו הבטחה גדולה לעתיד. מאמץ התסריט לספק שנינויות ואמירות אינטליגנטיות ניכר למדי וכך איכות החוויה נפגמת. בנוסף, מניעי הדמויות לא ברורים לגמרי והדיאלוגים אינם תמיד קוהרנטים ואף קטועים לעיתים. גם כבמאי לא נרשמת לזכות צ'בוסקי הצלחה, במיוחד לאור הזרימה המסורבלת והאחדות הכמעט מוחלטת של משחק בינוני מקאסט שעל הנייר הוא טוב למדי. למזלו של צ'בוסקי, "כמה טוב להיות פרח קיר" הוא מקרה מובהק בו השלם עולה על סכום חלקיו וכך, על אף אוסף מרכיבים שאינם מרשימים, יש בסרט קסם עקבי שמבטיח חוויה סופית של הנאה מתוקה.

במרכז העלילה עומד צ'ארלי, המגולם על ידי לוגן לרמן, שבאופן מרשים מצליח לסחוב את הסרט כולו על כתפיו ולספק לו אחידות (וכך כנראה הופך לאחד מגורמי ההצלחה של הסרט). צ'ארלי מתחיל את שנות התיכון שלו כשהוא שביר ובודד, כמהה לחברה וחרד באופן מתמיד שעברו הכואב ישוב לשלוט בו. היתקלות מקרית בפטריק האמיץ והמוקצן (עזרא מילר הכריזמטי, שמתמודד בהצלחה עם גילום דמות שנונה ומפוזרת מדי), פותחת בפני צ'ארלי עולם חדש של חברים, ביניהם אחותו החורגת של פטריק, סאם (אמה ווטסון בתפקיד משמעותי ראשון מאז סרטי הארי פוטר, המבוצע באופן כל כך לא מרשים שתשומת הלב מופנית בעיקר ליופיה המהפנט). צ'ארלי מתאהב עד מהרה בשייכות החברתית ובסאם עצמה ובעזרתם של חבריו החדשים הוא לומד להרשות לעצמו מקום תחת השמש ויכולת להתמודד עם השדים הפנימיים.

"כמה טוב להיות פרח קיר". לוגאן לרמן, אמה ווטסון, עזרא מילר.

"כמה טוב להיות פרח קיר".

בעוד צ'ארלי לומד ליהנות מנטילת תפקיד מרכזי בחייו, מי שמשום מה נהנה להיות פרח קיר הם דווקא השחקנים המגיחים בסרט בתפקידי אורח. הכוונה בעיקר לפול ראד, המופיע בתפקיד קטן ומקוטע כמורה של צ'ארלי, וג'ואן קיוזאק בתפקיד קטן עוד יותר שלא הולם את כישוריה, כרופאה המגיחה בסוף הסרט. לא ברור איזה אינטרס יש לשני השחקנים שצברו רזומה ומעמד לקבל על עצמם תפקידים כל כך לא מתגמלים או משמעותיים. ההשתתפות מובנת יותר מצד שחקנים כגון קייט וולש או דילן מק'דרמוט המגלמים את הוריו של צ'ארלי, אך אין ספק שגם להם זמן המסך המינימלי לא מסייע ואולי אף מזיק בקיבוע מעמדם כשחקני סדרות טלוויזיה ותו לא.

מבחינה עלילתית ותסריטאית, לאורך הסרט ניכר כי הוא מורכב משני מהלכים מרכזיים: הראשון ממומש בעיקר בעזרת גרדרובה מוקפדת ופסקול טוב היוצרים הפניית אצבע נוסטלגית וחכמה לסרטי נעורים כמועדון ארוחת הבוקר. מאחר ושנות ה-80' היו כנראה הפעם האחרונה בה ייצרו סרטים המאפשרים פנטזיות מתוקות שאינן טבולות בתרבות צרכנית פועמת ואגרסיבית, ההפניה הזו מתקבלת בברכה והופכת את הסרט לפינה נעימה ונדרשת.

לעומת הצלחת המהלך הראשון, דווקא השני דן את הסרט למלכודת הפופולרית של סגנון האינדי. עולם היצירה כולו נשטף במה שהחל כתווית שתפקידה סימון פשוט של יצירה עצמאית ועד מהרה הפך לתו תקן של איכות מגניבה המאופיינת בסגנון לבוש/דיבור/תפיסת עולם מסויימים. בכמה טוב להיות פרח קיר נראה שצ'בוסקי מכוון לזירה זו ומבקש למצב את הסרט ככזה המתעלה על היומיומיות בעזרת תיחכום ושנינות השמורים למסעות התבגרות בסגנון התפסן בשדה השיפון. עם זאת, הביצוע רחוק מלהיות מוצלח והמאמץ כה ניכר עד שיש בו בעיקר טעם לפגם.

מה שמציל את הסרט מהמשחק הבינוני והמהלכים הסותרים בהצלחתם הוא דווקא העובדה שצ'בוסקי לא מצליח להתאפק ומשייך את הדילמות והקשיים האופפים את צ'ארלי לעברו המעורפל. המהלך העלילתי הזה מרגיש מאוד מיותר והוא מונע מהצורך להציב את העולם לפי ערכים ברורים וסמכטיים, בהם לכל שאלה יש תשובה ולכל קושי יש מקור ותרופה. נקודת השוואה טובה מבחינה זו היא דרמה רומנטית אמריקאית דומה – "ג'ונו" – המציבה גם היא את עולמה של מתבגרת כמרכז העלילה, אך בה יש אומץ ותבונה להותיר את הקושי כאנושי והתבגרותי בכלל ולאו דווקא כמשוייך לאירוע מסוים. בעוד "ג'ונו" המוצלח מכיר בתרבות האמריקאית ובשמרנותה, מקבל אותה אך מקפיד ללכת לצידה ולא בתוכה, "כמה טוב להיות פרח קיר" מספק מהלך עלילתי המתאים עצמו ישירות לעולם הערכים האמריקאי ובכך שואב לרגע מהסרט את כוחו כמשמעותי. עם זאת, מאחר ולכל אורכו הפגמים בסרט מאיימים על הצלחת יתרונותיו, בסופו של דבר אותה אמריקאיות שבלונית מכריעה את הכף ונותנת לסרט תן תקן שדווקא משחרר אותו.

הצורך לתת לצ'ארלי סיבה קונקרטית למאבקו הרגשי ממקם את הסרט באיזור הבינוני שאינו מחדש ובניגוד לצפוי דווקא זה מאפשר לצופה לסלוח לעלילה על כל חולשותיה. מהרגע שניתן לשייך את הסרט לתפיסת עולם תרבותית מסויימת, משנתה הופכת להיות נקודת ההשוואה שלו וכך כמה טוב להיות פרח קיר לפתע נוצץ, מיוחד ומאמצו להתלבט מתקבל בהערכה והנאה.

דירוג: ★★★☆☆

כמה טוב להיות פרח קיר
ארה"ב, 2012
הפצה: החל מה-18.10.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:

בימוי:
סטפן צ'בוסקי
תסריט:
סטפן צ'בוסקי
משחק:
אמה ווטסון
נינה דוברב
לוגאן לרמן
פול ראד
עזרא מילר

סתם אחד

אני לא מסכים עם הביקורת הזאת. הסרט דיבר ממקום של מתבגר עם דיכאונות ונטיות אובדניות שגרומים לאנשים שבאת חוו את זה להתחבר. הדרך שבה זה עבר ומה שנאמר חייב היה להכתב אדם שבאמת עבר דיכאון או נטייה אובדנית בחייו, האמיתיות והפשטות, הרגשות והחוסר אונים הם לא משהו שכל אדם יכול פשוט להבין.

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?