"הורג אותם ברכות". בראד פיט.
טרנטינו וגיא ריצ'י הלכו לים ולמען האמת בסרטו החדש של אנדרו דומיניק "הורג אותם ברכות", שניהם טבעו ואיש לא נשאר. מציאות פוליטית מזויפת ומצב כלכלי קשה אמורים היו להיות הרקע לסרט נושך ומטאפורי, אך רצונות לחוד ומציאות לחוד, ובסופו של דבר מדובר בדרמת פשע שמתחילה טוב ומסתיימת בצורה כל כך פשטנית וחסרת פשר, שייתכן ואין טעם להתחיל לצפות בה.
זה אינו שיתוף הפעולה הראשון בין הבמאי הניו זילנדי, אנדרו דומיניק (צ'ופר), לבין מי שמשווק כמוקד המשיכה של הסרט ואף הפיק אותו, בראד פיט. ב- 2007 בוים פיט על ידי דומיניק בסרט "ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי הפחדן רוברט פורד", סרט אשר כשל בקופות אך מבקרי הקולנוע אהבו. ב'הורג אותם ברכות' בחר דומיניק להפיק שוב סרט המתמקד בדמויות שהתרבות המובילה אותן היא של פשע ואלימות, הפעם בהתבסס על ספר מאת ג'ורג' היגינס. התוצר הוא תסריט שכל כולו רצון לספק מסר נושך ובועט, אך בניגוד לתדמית של היגינס כאמן העקיפין, מצליח דומיניק בעיקר לספק אמירה חברתית לעוסה, מפורשת ויומרנית.
מרקי טרטמן, פושע מקומי ואהוד המגולם על ידי ריי ליוטה, מארגן משחק פוקר שנשדד. מאחר וזמן מה קודם לכן התוודה טרטמן שבעברו כבר שדד משחק שהוא עצמו אירגן, הוא מיידית הופך לחשוד. מי שהסתמך על כך שזה בדיוק מה שיקרה הוא ג'וני אמטו (וינסנט קורטולה), שמשדל שני פושעים זוטרים לנצל את המצב ולבצע את השוד המושלם שבצדו יהיו רק רווחים. עם זאת, בניגוד לציפיות של אמטו, לאחר ביצוע הפשע נכנס לתמונה ג'קי קוגן (בראד פיט), חוקר מקצועי שנשכר על מנת לבדוק מי באמת עומד מאחורי השוד ולטפל באשמים למען יראו ויראו. היה טוב אם היה אפשר לכתוב שמכאן העלילה הולכת ומסתבכת או לפחות מתפתחת, אך למעשה המפורט פה הוא כל הסיפור לעומקו.
ב'הורג אותם ברכות' הסיפור הבסיסי הוא בעל פונטציאל חיובי ומרבית הדמויות מגולמות על ידי שחקנים מוכרים וטובים. עם זאת, אלה הם פחות או יותר כל הדברים הטובים שניתן לומר על הסרט. ככל שהעלילה מתפתחת ניכר כי כל האפשרויות החיוביות מתאדות בהדרגה תחת האלמנט הבולט ביותר בסרט והוא הרצון העז לייצר אמירה נשכנית ומתוחכמת על מצבה של ארצות הברית מבחינה פוליטית וכלכלית. כמעט כל סצינה שניה מלווה בסאונד של נאום פוליטי או מסך טלוויזיה בו רצים ראיונות ונאומים בנושא הכלכלי, מוטיב שגם אם בהתחלה יש בו עניין, מהר מאוד הוא פוחת והכל הופך לשחוק ומילולי מדי.
למעשה בחירה קולנועית באלמנט מעניין שמתחיל טוב אך במהרה הופך מאכזב הוא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הסרט. דוגמא נוספת לכך ניתן למצוא בשני השודדים הזוטרים המגולמים בהצלחה ועניין על ידי סקוט מקניירי ובן מנדלסון. את השניים אנו פוגשים בתחילת הסרט בסידרת צילומים מצויינים כשהם ממוקמים בעיירה אפורה ולא ברורה. פינת הרחוב בה הם מנהלים את שיחותיהם ממלאה את האוויר בתחושת ציפייה להמשך מתוחכם ולא שיגרתי אך זה עד מהרה מתבדה. ככל שהעלילה מתקדמת העידון והמקוריות ממהרים להיעלם ובמקומם אנו פוגשים בקולנוען שמנצל את זמן המסך שניתן לו על מנת לערוך משהו שניתן להבינו בעיקר כניסויים בקולנוע. הסצינות השונות מתחילות להיות מוגשות במהירויות צילום שונות ומשתנות, רגשות מקבלים המחשה על ידי מטאפורות ויזואליות לא מעניינות ורגעים מסויימים מקבלים קלוז אפ דרמטי שמרגיש קצת מאולץ.
"הורג אותם ברכות". בראד פיט.
לתחושת המועקה לא מסייע התסריט המתברר כסתמי ואוסף דמויות שברובן אינן שלמות ונראות ככאלה שנגררו לעלילה בעיקר על מנת לשרת מטרה יומרנית רחבה יותר מאשר את העלילה עצמה. ג'יימס גנדולפיני הנהדר הוא דוגמה מצויינת לכך כאשר הוא מופיע כרוצח להשכרה שמן ושיכור שאינו מסוגל לתפקד. כאשר הסרט מסתיים אין אלא להודות שלא ברור מדוע בדיוק הוא היה דרוש אם לא כדי להמחיש לצופה איזה מסר צדקני כללי יותר על התרבות המערבית הדשנה והשוקעת. ניכר שלדומיניק היה צורך עז להוציא את הצופה עם מסר תרבותי מחאתי והוא היה מוכן לעשות זאת גם אם על חשבון התסריט עצמו. מאחר ופיט הוא אחד ממפיקי הסרט נראה שהוא שותף לאג'נדה זו של דומיניק וכך ניתן להבין את הסכמתו לגלם דמות שאמורה להיות מרכזית אך בסופו של דבר היא ריקה ועומדת במרכזו של כלום.
כשהסרט תם, רגע אחרי שפיט ברגע יומרני ומעצבן מסביר לצופה מה הוא היה אמור להבין מהסרט ומה הוא אמור לחשוב על העולם, נפרשת הרגשה של סרט שאין בו שום ענין או פואנטה אמיתיים. לנוכח אלה, טביעות האצבע המובהקות של קוונטין טרנטינו, ולצידו גם גיא ריצי', המציפות את הסרט, נתפסת לאחור לא כמחווה או השאלה נעימה אלא כקישוטים ריקים של עלילה מיותרת וסתמית. יותר מהכל משאיר הסרט תחושה של פספוס ושל יוצר שגם אם יש בו הבזקי יכולת קולנועית מעניינת הוא אינו סומך על אינטליגנציית הצופה או למעשה על יכולתו שלו להעביר מסרים בצורה פחות ממפורשת.
דירוג: 
הורג אותם ברכות
ארה"ב, 2012
הפצה: החל מה-08.11.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:
בימוי:
אנדרו דומיניק
תסריט:
אנדרו דומיניק
ג'ורג' ו. היגינס
משחק:
בראד פיט
בן מנדלסון
ג'יימס גנדולפיני
ריצ'ארד ג'נקינס
ריי ליוטה