"רק אהבה": ויכול להיות שזה מספיק
הבמאית הדנית סוזן בייר השאירה מאחוריה את היומרה ליצירה גדולה מהחיים, ובקומדיה "רק אהבה" התרכזה ברומן חמוץ מתוק של אמצע החיים. זה עובד בזכות פירס ברוסנאן וטרינה דירהולם
לאחר שזכתה בפרס האוסקר הזר על "בעולם טוב יותר", במאית הקולנוע הדנית סוזן בייר מורידה הילוך לסרט פחות שאפתני, יותר נעים ונינוח. הפעם, תודה לאל, אין ניסיון לאמירות עמוקות על מצב האנושות. התוצאה היא "רק אהבה" ("Love is All You Need"), גרסה דנית לתת הז'אנר המכוון לצופות בגיל העמידה: קומדיות רומנטיות + לייפסטייל.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
בשונה מקומדיות רומנטיות שגיבוריהם צעירים נוטפי הורמונים, כאן הדברים מחליקים בניחותא לעבר הסוף הצפוי. סרטים אלו לא מוכרים רק את אפשרות מציאת אהבת האמת בגיל הלא צעיר, אלא גם את הקסם שבחיים נינוחים - זוגיות מספקת המלווה בבית מרוהט בטוב טעם. החבילה השלמה. כמו ב"אהבה אין חוקים" של ננסי מאיירס, או "מאמא מיה!" של פילידה לויד, אלו סרטים שעושות נשים בוגרות עבור אחיותיהן.
הפנטזיה היא לא רק שדיאן קיטון או מריל סטריפ תמצא אהבה, אלא שהאהבה תתפקד כפריט עיצוב החסר באורח החיים הנינוח. כמו ב"מאמא מיה!", שוב מתגלה פירס ברוסנאן בפאזת הפוסט-בונד שלו, כמענה המושלם לתפילותיהן של אלו החפצות בקסם שרמנטי נטול נענועים מיותרים של הספינה.
משהו אהוב בממלכת דנמרק
העלילה מתחילה בקופנהאגן, אך במסורת סרטים אלו נעה למשך מרבית משכה לאתר תיירות קסום - במקרה זה בית כפרי בדרום איטליה. אידה (טרינה דירהולם) היא ספרית בגיל העמידה, שזה עתה עברה מחזור טיפולים כימותרפיים שהותיר אותה ללא שיער ראש וללא אחד משדיה. בצפייה לקראת עתיד טוב יותר היא מתכוננת לנסיעה לחתונה בתה אסטריד (מולי בליקסט אגלינד) לפטריק (סבסטיאן יסן) בסורנטו.
אצל הצעירים, שטרם התנסו במרירות החיים, גם חיזור מזורז בין שלושה חודשים יכול להיחשב למציאת אהבת אמת. ואילו אידה מגלה, למרבה התדהמה, שברוב דאגתו של בעלה לייף (קים בודניה) לבריאותה, הוא נאלץ לשכך את חרדותיו באמצעות בעילת טילדה (כריסטיאן שומברג-מולר), רואת חשבון צעירה מהמשרד שלו, על הספה בסלון ביתם.
הפער הצורב בין חתונת הצעירים לאכזבות החיים שם את אידה במצב נפשי מעורער בעודה עומדת לטוס לחתונה. המצוקה מובילה ליציאה לא זהירה מהחניה בשדה התעופה, ולהתנגשות ברכבו המפואר של פיליפ (ברוסנאן) - איש עסקים מצליח, שהוא גם, לגמרי במקרה, אביו של פטריק, החתן המיועד של בתה. התחלה שאינה מבשרת טובות ליחסים, בכל מקום למעט קומדיה רומנטית.
כמובן שלחתונה יגיע גם הבעל הבוגדני עם השרלילה שלו. הגבר חסר התועלת שהיה, מול האופציה הקסומה שצריכה להתרחש - זה נשמע לא סביר, אבל בין כל השינויים וההתנסויות שחווים האורחים המגיעים לחתונה, בוודאי שגם זה יכול לקרות. ואם זה עדיין לא מספיק אמין, כנראה ששימוש רפטיטיבי בשיר הקיטש המפורסם "That's Amore" ישמש כמילוי של בטון לסתימת כל חור בהיגיון העלילתי.
ברוסנאן מגלם דמות עם פער מוזר בין מרכיבי חייה ודמותה ואופן התנהגותה. על פי העובדות הקרות, הוא אלמן שלא התאושש ממות אשתו, ולא נותן להתקרב אליו - איש עסקים המכור לעבודתו, וככזה לא מסוגל ליהנות ממה שהחיים מציעים. ויחד עם זאת, ברור כי כל זה הוא רק בחינת קליפה של דמות שבייר, והתסריטאי הקבוע שלה אנדראס תומאס ינסן אפילו לא מנסים לתקוף. ברוסנאן לא בא לשחק דמות עגולה, אלא להיות התגשמות הפנטזיות של קהל היעד.
המורכבות היחסית נשמרת לדמות של אידה, שבדומה לדמויות שגילמו קיטון וסטריפ בקומדיות הרומנטיות שהוזכרו, היא דמות מגושמת ומבולבלת באופן שאמור לעורר אמפתיה. בנקודת המוצא היא סופגת מכה כפולה לנשיותה - קרחת ובגידה של הבעל. מבעד לעיניה אנו אמורים לחוות באי אמון את היכולת לתפוס מציאה כה מובחרת כמושא האהבה שהגורל זימן לה.
השם המקורי של הסרט "Den Skaldede Frisor" יכול להיות מתורגם ל"ספרית הקרחת" (מחווה ל"זמרת הקרחת" של אז'ן יונסקו?), עוקצנות שאינה במקומה והמערערת את השטאנץ שאמור למשוך את קהל היעד. השם המקורי גם מרמז על מה, שבנגיעות קלות, בייר מנסה לעשות במהלך הסרט. לא צריך להיבהל, שום דבר מסעיר באמת, רק כמה תפניות שקשורות להעדפות המיניות של חלק מהדמויות. גם זו דרך שבה מעצים הסרט את הדימוי של האהבה הבשלה לעומת אופציות פזיזות יותר. סביר להניח שהגרסא הוליוודית, שמן הסתם בוא תבוא, תהייה זהירה יותר.
