"ראלף ההורס" – ביקורת

"ראלף ההורס".

"ראלף ההורס" הוא סרט האנימציה השנתי של דיסני, אך האם להיות סרט מצויר של דיסני (עדיין) אומר משהו? לא בטוח. הסרט מהנה, נראה טוב, ויש בו חלקים מוצלחים ובדיחות מצחיקות. אחרי כשעה מימיני ומשמאלי בדקו חבריי מה השעה (לא סימן טוב לְסרט) ולא התאפקתי וראיתי שנותרה בסרט עוד יותר מחצי שעה, וזה לא מצא חן בעיניי. למעשה, זהו סרט האנימציה העלילתי (כלומר, לא כולל את "פנטזיה") הארוך ביותר של דיסני, ואין לו סיבה להיות כל כך ארוך.

זהו סרטו הראשון של הבמאי ריץ' מור, שבתחילת שנות ה-90 ביים כמה מהפרקים הטובים ביותר של הסדרה "משפחת סימפסון", כולל אחד הפרקים הטובים ביותר בתולדות הסדרה: Cape Feare שבו בוב (קלסי גרמר) משתחרר מהכלא ויוצא להרוג את בארט, שעלה על ניסיונו להפליל את קראסטי בפרק מוקדם יותר.

בתחילת הסרט רואים את ההכרזה על סוף היום במשחקייה של מכונות משחקים שצריך לשלם 25 סנט למשחק, שנפוצו בשנות ה-80 ועדיין יש פה ושם גם היום (בעיקר בארה"ב), וחשבתי שזו הולכת להיות גרסת דמויות ממכונות משחק כמו ב"צעצוע של סיפור", מעין מה קורה כשהלקוחות אינם וכולם מסתובבים חופשי. אך זה רק חלק, ולא ממש כך.

"ראלף ההורס", כשמו כן הוא, מתמקד בראלף, דמות מתוך משחק מומצא שבו ראלף בעל הידיים הענקיות "מגלם" את הרשע. ולראלף נמאס מתפקיד הנבל, הוא לא לא מרוצה מהיחס אליו מצד הדמויות האחרות במשחק והוא מקנא בדמות הראשית (והטובה) של המשחק, פליקס המתקן. שם המשחק נושא את שמו של פליקס Fix-It Felix ועל אותו משקל נקרא הסרט Wreck-It Ralph.

ראלף עוזב את המשחק שלו, לחרדת שאר הדמויות במשחק שלו, ובלעדיו אין להן קיום ויוציאו את המשחק לפנסיה (בדומה לשחקנים שדורשים שהדמות טום בקסטר תשוב לסרט ב"שושנת קהיר הסגולה"). ואז, אחרי שבילינו בעולם שקורץ באופן מסורתי יותר לבנים מאשר לבנות, עוברת ההתרחשות לתוך משחק בעולם של ממתקים, עם גוונים של ורוד, וילדה בשם ונלופה (שרה סילברמן), שקורצים באופן מסורתי לבנות יותר מאשר לבנים.

ואז הסרט נמשך ונמשך עם עלילה די רופפת (לקראת מירוץ שוונלופה רוצה להשתתף בו). לא כל כך ברור מיהו קהל היעד של המשחקסרט הזה; ילדים ייהנו מהמראה, מהצבעוניות, מהבדיחות החזותיות והמירוץ, אך העלילה עצמה תהיה קשה להם להבנה, בעוד משחקי המילים והאזכורים למשחקים של פעם למבוגרים, אך קשה להגדיר זאת כסרט שכל המשפחה תיהנה ממנה כמו מהסרטים הישנים של דיסני, הקלסיקות "דמבו" ו"היפהפיה הנרדמת" והקלסיקות החדשות "בת הים הקטנה" ו"אלאדין".

ג'ון סי. ריילי נהדר כראלף; ג'ק מקברייר ("רוק 30") מושלם לתפקיד פליקס התמים והחביב לבריות, דמות שמזכירה מאוד את קנת', דמותו של מקברייר ב"רוק 30"; ג'יין לינץ' בסדר אך כבר שחוקה בטייפקאסט של הקשוחה שאין לה סבלנות לשטויות של אף אחד; ושרה סילברמן, שאני לא מחובביה, מוצלחת כילדה שובבה ושובת לב.

"ראלף ההורס".

התרגשתי עמוקות ברגע שראיתי את דמותו של המלך – המראה וההתנהגות שלו (ובמידה מסוימת ניגון קולו) מבוססים על אד וין, שחקן וקומיקאי מיתולוגי של דיסני. הוא גילם את דוד אלברט שמרוב צחוק עלה לכיוון התקרה ב"מרי פופינס" ונתן את קולו (ואת חזותו) לכובען המטורף ב"עליסה בארץ הפלאות" (1951) המצויר.

חלק מהדיסניוּת הכפויה ועל כן המיותרת בסרט היא דבריו של ראלף בפתיחה ובסיום, קריינות של מספר שמכתיב לצופים את מוסר ההשכל. "ראלף ההורס" בדרך להיות אחד מששת הסרטים המצוירים של דיסני המצליחים ביותר בארה"ב מתוך 22 הסרטים מאז 1989 (עם "בת הים הקטנה"). בראש הרשימה הזאת ארבעה סרטים משנות ה-90 ("מלך האריות", "אלאדין", "היפה והחיה" ו"טרזן") ו"פלונטר" (2010).

הסרט מוקרן גם בעברית בתלת מימד. לפני הסרט מוקרן איש-הנייר (Paperman), סרט קצר שצפוי להיות מועמד לאוסקר לסרט אנימציה קצר. רוב הסרט (הקצר) טוב וקסום, עד שהוא הופך למשהו הדומה לפרסומת לחברה סלולרית.

דירוג:

ראלף ההורס
ארה"ב, 2012
הפצה: החל מה-29.11.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:

בימוי:
ריץ' מור