בראשית היה "ההנגאובר" (הידוע בארץ בשם המביך "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס"), קומדיה פרועה שעסקה בקבוצת חברים שמסתבכת בצרות לקראת חתונתו של אחד מהם. הסרט הצליח באופן היסטרי, ולכן מלבד סרט המשך, הוא יצר גם חיקויים והשפעות. בין השאר, הגיעה "מסיבת רווקות", סרט שעוסק בקבוצת חברות שמסתבכות בצרות לקראת חתונתה של אחת מהן. החידוש המבריק ב"מסיבת רווקות" היה שעל אף שהיה מדובר, כמו "ההנגאובר", בקומדיה גסה שאומרים בה "פאק" הרבה מאוד פעמים, צוות השחקנים היה על טהרת המין הנשי. הסרט היה הצלחה גדולה, וקיבל אפילו חיבוקים מהביקורת. מה אתם יודעים מתברר שנשים לא מקבלות התקף לב בכל פעם שהן שומעות בטעות דיבורים על סקס, והן אפילו צוחקות לפעמים מבדיחות על פלוצים! מי היה מאמין.
התגלית המופלאה הזאת פתחה עושר עצום של אפשרויות, ובהוליווד מיד ניגשו למלאכה כדי לנצל אותה, ויצרו את "הרווקה": קומדיה שעוסקת בקבוצת חברות שמסתבכות בצרות לקראת חתונתה של אחת מהן. עם קללות. וסקס. בקיצור, זה חיקוי אחד לאחד של "מסיבת רווקות". כל זה לא אומר ש"הרווקה" הוא איום ונורא, אבל קשה שלא לראות אותו כחיקוי שלא מגיע לרמת המקור, ורבים יטענו שהמקור לא היה משהו ששווה לחקות מלכתחילה.
ולא, זה בהחלט לא הצ'יק-פליק המנומס והוורדרד האופייני, אלא סרט עם פה מלוכלך, ונשמה מלוכלכת. צוות השחקניות מבטיח: קירסטן דאנסט, ליזי קפלן ואיילה פישר הן שלוש החברות הטובות ביותר של הכלה מאז התיכון, שמגיעות לליל החתונה, ותחת השפעה של התרגשות מהאירוע וקוקאין, קורעות את שמלת הכלה. מכאן, כמובן, מתחיל מרוץ נגד השעון כדי להחזיר את הכל לקדמותו, ניסיון שכמובן הולך ומסתבך ומתלכלך.
מתחת להומור הנמוך וההסתבכויות הסיטקומיות, יש בסרט מתחת לפני השטח אומללות וקדרות. כל שלוש החברות הן קורבנות של עצמן: כל אחת בדרכה ניסתה לנווט את חייה ונתקעה במקום בו היא לא רוצה להיות. קירסטן דאנסט היא הלחוצה והקפוצה, שמקפידה לעשות הכל נכון ומושלם, וכמובן, לא מאושרת. ליזי קפלן היא הפרועה, ששוכבת עם כל מה שזז ומעשנת את מה שלא, והחיים שלה, כמובן, בזבל. איילה פישר פשוט מסוממת. ביחד, השלוש סוחבות איתן מאגר של טראומות מגוונות, מבולימיה ועד הפלה. אם זה לא היה מצחיק, זה היה ממש מדכא. וכאן בדיוק הבעיה: זה לא מאוד מצחיק.
יש מקום להעריך את הסרט על כך שהוא לא בוחר בדרך הקלה, ובמקום להציג יעני-בעיות שאפשר יהיה לפתור בתוך 23 דקות, מביא דמויות פגועות ומורכבות עם בעיות קשות, ונותן להן להבין דברים לא נעימים על עצמן לאורך העלילה. בעניין הזה הסרט עובד קשה, ומגיעות לו כפיים על כך. אבל בתוך כל זה, החלק הקומי של הקומדיה לא כל כך עובד.
יש רגעים מצחיקים, בהחלט, רובם מהסוג המצחיק מרוב זעזוע. אבל על כל בדיחה שעובדת יש שש בדיחות ששרועות על הרצפה, מפרפרות למוות לאחר שנפלו לשם בקול חבטה לצלילי שתיקתו הרועמת של הקהל. אולי זו הבמאית-תסריטאית חסרת הניסיון, לזלי הדלנד, שידעה לכתוב מצחיק, אבל לא לצלם מצחיק. יש לסרט כוונות טובות ושחקניות טובות, והוא בהחלט לא הדבר הכי גרוע שתראו בקולנוע כל עוד אין לכם בעיה עם סקס, סמים ורוקנ'רול. אבל הוא לא לגמרי עובד, לא כקומדיה ולא כדרמה.
מחכים לראות בעצמכם את "הרווקה"? ספרו לנו בפייסבוק