Skip to content

טרנטינו ללא מעצורים

"ג'אנגו ללא מעצורים" הוא הסרט השלם ביותר של קוונטין טרנטינו, שבו הוא משפד את ההיסטוריה של העבדות בארצות הברית והולך עד הסוף במערבון שערורייתי רווי בדם, אכזריות, עירום וגם הומור פרוע של מערבוני ספגטי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=4]

קוונטין טרנטינו מביא לאקרנים דם, אכזריות וגם הרבה הומור במערבון השנוי במחלוקת "גאנגו ללא מעצורים". הסרט הוא כל מה שאי פעם תצפו מטרנטינו, ואולי היצירה השלמה ביותר שלו עד היום, כיוון שהאלימות כה מוגברת ומוגזמת, כי נראה שהוא העצים זאת עד לגבול הקומדיה, על סף הקומיקס.

משחק מושלם. כריסטופר וולץ וג'יימי פוקס

ב"ג'אנגו ללא מעצורים", המועמד לפרס האוסקר עבור הסרט הטוב ביותר, טרנטינו מאחד את כריסטופר וולץ (השחקן זוכה האוסקר עבור תפקידו כקצין נאצי ב"ממזרים חסרי כבוד") ואת ידידו, סמואל ל. ג'קסון, לנקודת מבט צינית על מערבוני הספגטי.

טרנטינו אוהב קולנוע ורק מעט אוהבי קולנוע אמיתיים יוכלו לנצח אותו במשחק טריוויה. הוא יודע מה שהוא עושה, ואהבתו לעולם הסרטים מורגשת בכל פריים ב"ג'אנגו ללא מעצורים". אם נביט גם רטרוספקטיבית על כל הפילמוגרפיה של הבמאי, יידרשו מספר צפיות חוזרות ונשנות כדי לזהות את כל המחוות לסרטים וותיקים.

רק מעט תסריטאים בתולדות הקולנוע מסוגלים לכתוב דיאלוגים כמו של טרנטינו, שבו שחקניו משתמשים במיומנות נשגבת כדי לשפד את ההיסטוריה המרושעת של העבדות ובעלי העבדים בארצות הברית. הוא לא רק יוצק בעדינות את האגדה של הטוב מול הרע עבור הקהל שלו, אלא דוחף זאת כסירופ מתקתק לתוך הגרון שלנו. אנו, ואני מתכוון לאוהדי טרנטינו כמוני, מקבלים זאת באהדה ומבקשים עוד. למי איכפת אם המערכה השלישית בסרט היא בלגן מזוויע ולא מסודר, כאשר מערכות אחת ושתיים כוללות את הכתיבה החדה ביותר מזה שנים?

אולי תשנאו את הדמות, אבל תתאהבו באיכות המשחק של דיקפריו (בתצלום עם פוקס)

טרנטינו מפגיש את הקהל עם שתי הדמויות שנלמד לחבק ולאהוד אותם: העבד ג'אנגו (ג'יימי פוקס, "ריי") וצייד הראשים ד"ר קינג שולץ (כריסטופר וולץ). בסצנה הכתובה בכמעט שלמות ומבוצעת בדיייקנות, משחרר שולץ את ג'אנגו ופוצח איתו בשותפות  מסויגת. מה שמתחיל כברית לא קלה בין השניים, כאשר צד אחד מחזיק בכל הכוח, הופך עם התקדמות הסרט למערכת של שותפות שוות ערך בין חברים. שינוי הקונספציה ואופי פיתוח הדמויות – הם מיטב הכתיבה התסריטאית של טרנטינו.

חשוב להזכיר, שבסרט מופיעים לא מעט איברים מרוטשים וזאת תחת ציניות הומוריסטית ומרושעת. בנוסף, המילה "ניגֶר" (מילה משפילה בארה"ב לאדם שחור ממוצא אפרו-אמריקני), מופיעה אינספור פעמים בכל סצנה, והמקטרגים של הסרט טענו שהיא מופיעה ברקע יותר פעמים משהייתה נפוצה במחוזות אלו בארה"ב של שנת 1858 – תקופת התרחשות העלילה.

xxxxxxxx

הקיצוניות המקאברית ביותר מגיעה, כשסמואל ל. ג'קסון ("ספרות זולה") מופיע על המסך ומגלם את סטיבן, אחת הדמויות השערורייתיות ביותר שנוצרו אי פעם למסך. סטיבן הוא משרתו האישי השחור של בעל האחוזה, והוא שונא שחורים אף יותר מהלבנים. גם כשנופלת בפניו הזדמנות להציל אנשים מאותו מוצא, הוא מעדיף לגשת לנוגשים הלבנים ולהלשין על מעשיהם של השחורים, ועוד מסייע לענותם. העובדה שג'קסון הסכים לגלם את הדמות הזו רק מוכיחה את הכבוד שלשחקן יש לבמאי, ולהיפך.

עוד דמות יוצאת דופן, מגיעה מכיוונו של ליאונרדו דיקפריו ("טיטאניק"), העונה לשם קלווין קנדי, בעל עבדים נבזה אשר רכש לאחרונה את אשתו של ג'אנגו, ברומהילדה פון שאפט (קארי וושינגטון, "ריי"), מה שמאלץ את סיפור העלילה להביא לעימות בין ג'אנגו, שולץ, קנדי והבריונים שלו. אולי תשנאו את הדמות, אבל תתאהבו באיכות המשחק של דיקפריו.

למעשה, אין טעות אחת בליהוק הדמויות במהלך הסרט, אנסמבל מדהים ויוצא דופן, המביא את כלל השחקנים לשיאים מרגשים.

"ג'אנגו ללא מעצורים" הוא סרט חובה למעריצי הדיאלוגים של הבמאי, אך אין חובה להיות מעריץ של טרנטינו או מערבונים, כדי להתבדר מקולנוע עשיר בדם, קללות, עירום, עינויים וגם הומור.

1 Comment

  1. הנאמן
    19 בינואר 2013 @ 20:46

    > אומר שזה הסרט הכי טוב של טרנטינו
    > נותן לו רק 4 כוכבים

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן