Skip to content

"עלובי החיים" מעליב את הצופים

הסרט "עלובי החיים" מרשים מבחינת התלבושות והאיפור, ואולי גם התפאורה, אך אינו מחזמר ואפילו לא סרט מוזיקלי. הוא סרט אנטי-מוזיקלי, שנמשך 157 דקות יותר מדי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=2]

יצירת המופת הספרותית של ויקטור הוגו, "עלובי החיים", הפכה בן יום לרב מכר בצרפת, כשהודפסה בשנת 1862, בעודה מופצת על-פני 2,400 עמודים. הגרסה באנגלית הכילה רק 1,900 עמודים, ואילו הגרסה האחרונה בעברית רק 667 עמודים. לא רק זאת. "עלובי החיים" מכיל את אחד המשפטים הארוכים בספרות העולמית: אורכו 823 מילים, 93 פסיקים, 51 נקודות ופסיקים ו-4 קווים מפרידים, והוא משתרע על פני כמעט שלושה עמודים.

אין כימיה - ג'קמן והת'אויי (התמונות באדיבות United International Pictures)
אין כימיה - ג'קמן והת'אויי (התמונות באדיבות United International Pictures)

"עלובי החיים" קיבל ביקורות נוקשות, כשהוצג לראשונה בתיאטראות לונדון  בשנת 1985. אבל ההפקה שרדה והפכה למחזמר הוותיק ביותר בבריטניה. מסביב לעולם צפו בו יותר מ-60 מיליון איש, ב-42 מדינות וב-21 שפות.

באוקטובר 2010, הכריז המפיק קמרון מקינטוש על עיבוד המחזמר לסרט, ובמרץ 2011 נבחרו טום הופר כבמאי ו-וויליאם ניקולסון כתסריטאי. צילומי הסרט נערכו ברחבי בריטניה ובפאריז והחלו במרץ 2012.

מיד עם צאתו לאקרנים בחו"ל לפני כחודשיים, הסרט הפך להצלחה קופתית. "עלובי החיים" זכה בפרס גלובוס הזהב בשלוש קטגוריות: השחקן הטוב ביותר בסרט קומי או מיוזיקל, השחקנית הטובה ביותר במיוזיקל או קומדיה והסרט הקומי או המוזיקלי הטוב ביותר; הסרט היה מועמד גם לפרס האקדמיה הבריטית לקולנוע (BAFTA) בקטגוריות הסרט הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר. הסרט אף מועמד בשמונה קטגוריות שונות לאוסקר, לרבות הסרט הטוב ביותר, השחקן והשחקנית הטובה ביותר.

עבודה נפלאה של מחלקת התלבושות והאיפור, וסצנת הפתיחה המרשימה – הן שתי הנקודות החיוביות בסרט. פה פחות או יותר נגמרות הקלוריות השמנות והמחמיאות של הסרט.

שיעמום מפואר (באדיבות United International Pictures)
שיעמום מפואר (באדיבות United International Pictures)

"עלובי החיים" היא יצירה אפית רחבה, המתחילה בשנת 1815 ומסתיימת במהפכה נגד המלכות של 1832, מאבק שבסופו של דבר נבלם על-ידי צבא המלך. העלילה מתמקדת בגיבור, ז'אן ולז'אן (יו ג'קמן, "אקס מן"), צרפתי עני שנדון לכליאה בעוון גניבת לחם. לאחר שסיים את ריצוי עונשו, נמלט מפיקוח משטרתי, מאמץ שם אחר, ועם השנים הופך לאזרח מכובד בקהילה. עד שמפגש בלתי צפוי עם המפקח ז'אבר (ראסל קרואו, "עיר שבורה") מוביל לחשיפתו, ולעשיית "אי צדק".

הבמאי טום הופר נתקל במספר בעיות במהלך יצירת הסרט. הראשונה, שהשחקן הראשי, יו ג'קמן האוסטרלי, המגלם את ז'אן ולז'אן הצרפתי, אינו יודע לשיר טוב, לא מצליח להגיע לטונים גבוהים, ועל כן נכשל ביצירת אמפתיה בקטעי הסולו הרבים שלו.

בעיה נוספת היא אי-יצירת הכימיה בסרט: הצופים לא מצליחים להבין כיצד נוצרה סימפטיה בין ז'אן ולז'אן לעובדת שלו לשעבר, פונטין (אן הת'אויי, "עלייתו של האביר האפל"), שעושה הסבה לזנות לאחר שפוטרה. וגם לא ברור הקשר בין הבת המאומצת של ולז'אן, קוזט (אמנדה סיפריד, "אהבה גדולה", שבניגוד לאחרים, כן יודעת לשיר) לבין מריוס (אדי רדמיין, "השבוע שלי עם מרילין").

בעיה אחרת היא התפאורה הקלסטרופובית בקרב. המהפכנים משתמשים בריהוט כדי ליצור בריקאדות, בעוד הצבא הצרפתי משתמש ברובים עם כידונים כדי לבלום אותם. הכל נראה כאילו צולם על סט קטן באולפן – ועל כן מאבד אמינות.

       

ההחלטה המרכזית והמוזרה ביותר הייתה כשהופר החליט שלא ייקח לתפקידים הראשיים זמרים איכותיים מן המחזמר, אלא כוכבי קולנוע נודעים. הוא בחר שכוכבי הסרט ישירו הלכה למעשה למצלמה (בליווי פסנתר המנגן באוזנייה נסתרת) ולא בהדבקת השיר לשפתיים לאחר שהוקלט באולפן מקצועי. הגרוע מכל, השחקן המוביל – ראסל קרואו, לעולם לא רועם ולא מרגש, צרוד ומתאמץ רוב הזמן, וכנראה שזו תהיה פעם אחרונה בהחלט שהוליווד תלהק אותו למחזמר.

עוד מוגזם הוא הקטע הקומי היחיד בסרט, בהופעתם של הלנה בונהאם קרטר ("צללים אפלים") וסשה ברון כהן ("הוגו") כזוג גנבים בעלי פונדק. אין להאשים אותם. פשוט אילצו אותם לדחוף לנו את הסצנה הזו ממש בפרצוף. בעיה אחרונה: הסרט נמשך ונמשך אל תוך 157 דקות ארוכות. אמנם זה קצר יותר מהרומן של הוגו, אבל בהחלט מוגזם.

בסופו של דבר "עלובי החיים" מרשים מבחינת התלבושות והאיפור, ואולי גם התפאורה, וברקע חבוי סיפור נפלא, אך העיבוד לא מוצלח והסרט לא משתייך לסוגת המחזמר, ובטח שאינו סרט מוזיקלי, הוא סרט אנטי-מוזיקלי.

1 Comment

  1. טל
    29 באוגוסט 2013 @ 20:40

    בואו נעזוב את העובדה שהשחקנים שבתמונה אינם אן האת'אווי ויו ג'קמן אלא אמנדה סיפריד ואדי רדמיין… בקטנה… אבל להעליב זמרים מן המניין כמו יו ג'קמן שהופיע בברודווי לא רק ב"היפה והחיה" בתור גסטון, אלא גם ב"אוקלהומה" ו"הבחור מעוץ" והנחה את טקס פרסי הטוני… כאילו, אם אתם מתכוונים להשמיץ סרט, לפחות תעשו את זה כמו שצריך. שלא לדבר על זה שכולם שרו נהדר, אארון טוייט הוא הגולדן בוי של ברודווי ובקיצור – תעשו קצת מחקר לפני שאתם מפרסמים משהו כזה מטומטם.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן