שתף קטע נבחר

נקבת הכדורגלן

הסדרה של הילה נחשון, "התחתנתי עם כדורגלן" היא מצגת זואולוגית שמתחקה אחר הרגלי החיה הנצמדת אל הזכר הבועט. או אם תרצו, מנציחה סטריאוטיפים עתיקים על זוגות מהז'אנר


 

"אז מה, על זה התוכנית? להקשיב לשתי בנות שמזיינות את השכל?" תהה אלן מסודי, כדורגלן נטול קבוצה שהתלווה לחברה שלו במהלך הצילומים של "התחתנתי עם כדורגלן", הסדרה הדוקומנטרית (!) שיצרה הילה נחשון (!!) עבור רצועת העלק-דוקומנטרי של "רשת".


המנחה נחשון. ברחה מגוב הכדורגלנים כדי לספר על זה (צילום: עידו לביא)

 

אני נאלצת להסכים איתו. הפרק הראשון של הסדרה, שאמור היה לפתות אותי לשעוט לעבר השני, הסתבר כבחירה לא פחות מאומללה. אם אלה הביצים שמחכות גם בשאר הסלים, בואו נחסוך לכולנו את הבושות ונפסיק עכשיו.

 

מקננת בכיכר המדינה

אלוהים, מה אפשר להגיד על סדרה שלא תצלח אפילו בתור דאחקה? לפעמים סדרות מהסוג הזה, אם מצמצמים עין וצופים בהן בזווית מסוימת, אפשר לדמות שהן פארודיה על הדבר האמיתי (זוכרים את כריסטין מ"עוף זה ציפור ופרה זה חיה"? היא פה). אבל במקרה של "התחתנתי עם" מדובר בפצצת שיעמום מליגת העל.


הזוג בן-דיין. במה בדיוק אתם שונים מאנשים אחרים? (צילום: יוני המנחם)

 

לא היה בה רגע אחד שהשאיר אותי סקרנית לגבי אורח החיים הייחודי של החיה הזאת, נקבת הכדורגלן. על האופן שבו היא מקננת בכיכר המדינה, פולה כינים משערו של בן הזוג שלה במגרשי הכדורגל או צדה איתו את המנות בתפריט הטעימות לחתונה.

 

הרעיון יפה, אבל ההנחה קצת מרחיקת לכת. העובדה שנשים מסוימות מתחתנות עם כדורגלנים עדיין לא הופכת אותן למעניינות מספיק כדי להחזיק סדרה דוקומנטרית. אז נכון, יש לנו את התלונה העיקרית - אשת כדורגלן נוסעת בעקבות בעלה כשהוא מקבל חוזה בחו"ל (למה זה שונה מאנשים אחרים שנוסעים בעקבות הלימודים או העבודה של בני הזוג שלהם למקומות אחרים בעולם? לא ברור), ו.. אה.. זהו בעצם?

 

נחשון סוגרת חשבון

אבל כל זה לא מפריע להילה נחשון, שכמו שזה משתקף מהפרק הראשון עזבה את הזוגיות שלה עם אסי דומב כשהיא חמושה בכמה מזוודות ושלל תובנות, שבעיניה הן לא פחות ממרתקות, על נישואים לכדורגלן. היא גם מנסה להנחיל את התובנות האלה לנשים שבחרה ללהק לסדרה, כדי ליצור את הקונפליקט המתבקש שייתן לה ערך דוקומנטרי, אבל לשווא.

 

כל מה שהנשים האלה עושות הוא להנציח את הסטיגמה על כדורגלנים ונשותיהן. לידן, הילה נחשון היא מופת אינטלקטואלי ורהוט, ואני בטוחה שאם אפשר היה לעשות את הסדרה רק עליה, היא היתה מתעלה מעל הקו האדום התחתון, שמתחתיו היא משכשכת כרגע.

 

הפרק הראשון הוא אוסף של רגעים משמימים עד כדי עילפון, שיחות ארוכות על כלום, פשוט כלום, ורגעים טלוויזיוניים תלושים (פרצו לדדי בן דיין הביתה. איך זה קשור מעבר לעובדה שזה קרה כשהוא היה במשחק כדורגל? אה, זה לא קשור. אבל יצא לנו להיות שם וזה רגע טלוויזיוני נדיר, לא? אז מה, לא נכניס?), שהזדווגו על רצפת חדר העריכה של התוכנית ויצרו יצור כלאיים חסר משמעות או עמוד שדרה.

 

ואולי כל הרגעים האלה הם התירוץ שיצדיק את הסיבה לשמה התכנסנו – כדי לצפות בנחשון סוגרת חשבון ותוקעת גול לבאר ממנה לגמה אז,

בימים החשוכים בהם היתה נשואה לכדורגלן (בניגוד לימינו אנו, בהם היא חולקת את חייה עם דוגמן). "לא הצלחתי להיות אשת כדורגלן" היא אומרת בצער למאפרת שלה. 700 מוזמנים, אייל גולן בחתונה, כל זה היה מעל ומעבר ליכולתה. "אני לא הייתי כזאת", היא מסמנת לצופה, "ולכן נמלטתי בעור שיני הצחורות מגוב הכדורגלנים הזה". לא שיש בזה משהו רע, כמו שאמר מישהו אחר שעשה סדרה על כלום, אבל בפראפראזה על משה סיני: גם אני מעדיפה את הגרסה הבריטית, תודה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
כריסטין. עוף היא עדיין ציפור
צילום: תמיר גלזברג
לאתר ההטבות
מומלצים