חרף מספר בעיות בבסיסו של "אביב 41", מדובר בסרט מרתק שמומלץ לצפות בו.
פרימיירה חגיגית, תל אביב – האולם כמעט נודם מקול. שקט מהסרט. ואז רעם היריה החזק מפלח את השקט ומקפיץ מהמושב בהפתעה. תזכורת מבהילה ש"אביב 41" הוא סרט על השואה. אמנם בשואה על פי מוטי לרנר ואורי ברבש, הפולנים הלא-יהודים היו 'אחלה' אנשים והאויב היחיד הוא הגרמנים עם הנשקים והלב הקשה חסר הרחמים.
שיתוף פעולה דומה בין לרנר וברבש כבר קרה לפני 14 שנה, בסרט "משפט קסטנר", גם אז הראשון כתב והשני ביים. בסרט ניסו השניים לבחון את המקרה של ישראל קסטנר, יהודי ישראלי שהואשם כי בתקופת השואה השתמש בכישוריו כדי להציל יהודים מקורבים לצלחתו, על חשבון אחרים. בבית המשפט המחוזי בישראל נמצא קסטנר אשם, ופסק הדין הכה גלים. לא הרבה אחרי שעירער קסטנר על פסק הדין לבית המשפט העליון, הוא נרצח. פחות משנה אחרי הירצחו, נמצא קסטנר זכאי מאשמה בידי העליון. לרנר-ברבש הסתמכו דאז על החלטת העליון בסרט שלהם והציגו את קסטנר כאדם נרדף.
ב"אביב 41", למרות דלות הדמויות הפולניות המופיעות בסרט, המסקנה ברורה: הפולנים הם עם נפלא שתמיד שמח לעזור ליהודים בצרה. אם לדייק קצת בהיסטוריה, זה לא בדיוק היה המקרה. על אף חסידי אומות העולם רבים מפולין, במלחמת העולם השניה וגם עשרות ומאות שנים קודם לכן, היה סף האנטישמיות במדינה גבוה מאד. הלשנות על יהודים למשטר הנאצי לא חסרו לצערנו, שלא לדבר על ציידי יהודים שהתהלכו בה.
חרף כל זאת, הסיפור שעומד במרכזו של "אביב 41" הוא כובש, מסעיר ומענין מאד. הסרט אינו מבוסס על מקרה ספציפי, והתסריט שלו נכתב בהשראת סיפורים שכתבה הסופרת, אידה פינק, שבצעירותה חוותה על בשרה את השואה. אנו מתוודעים לקלרה פלאנק (ניב מקינטוש) וארתור פלאנק (ג'וזף פיינס), זוג יהודי החי עם משפחתו בפולין, ונמלט על נפשו עם תחילת הכיבוש הנאצי של פולין. הם מוצאים מקלט בעליית הגג של מוכרת הירקות שלהם, אמיליה (קלי האריסון), שם נידונה קלרה להסתתר עם בתם משום מראן היהודי, בעוד בעלה, שלו חזות פחות יהודית, יעזור לאמיליה בעבודות השדה שלה.
מהר מאד נחשפת הסיבה האמיתית שאמיליה סיכנה את עצמה והרשתה למשפחה להסתתר אצלה. זו היתה מאוהבת בארתור, הרופא הצעיר והיפה, ולאט לאט מתפתח בינהם רומן בו ארתור שוקע יותר ויותר על חשבון משפחתו שלו, ובניגוד לרצונו האמיתי.
קלי האריסון וניב מקינטוש הן שחקניות טריות למדי על המסך הגדול שלנו. השתיים מופיעות בעיקר בטלויזיה הבריטית ולא מוכרות לנו במיוחד, וחבל. הקרב על ליבו של ארתור שנערך בין שתי הדמויות, המדגים מעין ניצול הדדי, האחת כדי להסתתר מהנאצים והשניה כדי למצוא נחמה בזרועותיו של גבר במקום אלו של בעלה שלא שב מן המלחמה, הוא לא פחות ממרתק. גם ג'וזף פיינס משחק נהדר כגבר הנקרע בין אהבתו למשפחתו, ובין המעשים שהוא נאלץ לעשות כדי להציל אותה.
ברבש לקח החלטה הגיונית למדי, כאשר שילב בהפקה הזו – קו-פרודוקציה ישראלית ופולנית – בעיקר שחקנים בריטים וסקוטים. הרצון לדבר אל העולם בשפה ה'עולמית', נקרא לה, הוא ברור לחלוטין בסרט שכזה. ועם זאת, קשה לומר שהשחקנים בסרט מדברים אנגלית. על אף שהאנגלית היא שפת האם של כל השחקנים המרכזיים, הם לא רק הוסיפו לעצמם מבטא מזעזע, אלא גם דיברו בעילגות מרגיזה. הכל כדי שיראה כאילו אנגלית זו לא השפה האמיתית שעלתה על שפתותיהן של הדמויות, ובדיוק זו המטרה שלא הושגה בכך. מגוחך ביותר גם שפתאום יכולים יהודים-פולנים, קנדים, גרמנים ופולנים כולם להבין האחד את השני בלי בעיה למרות שלכל אחד שפה משלו והדמיון בינהן לא קיים.
העריכה של טובה אשר לרוב טובה בסרט, אך לפעמים חותכת את העלילה בפתאומיות מוגזמת ומפריעה. לטובתה נכנסת תנועת המצלמה של ריצ'רד לנצ'בסקי הפולני, שמוצלח מאד בתפקידו. גם עיצוב התפאורה הראוי לתקציב השמן שקיבל לידיו ברבש, הופכים את הסרט לריאליסטי ביותר, שבצירוף עם יכולות הבימוי הטובות של ברבש (להוציא ענין השפה), מחזקים אפילו יותר את הסרט והופכים אותו לסרט שכדאי לראות.
דירוג: 
אביב 41
פולין, 2008
122 דקות.
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-30.10.2008 בקולנוע.
בימוי:
אורי ברבש
תסריט:
מוטי לרנר
אידה פינק (סיפורים)
שחקנים:
ניב מקינטוש
ג'וזף פיינס
קלי האריסון
קלייר היגינס
סרט כלכך מדהים!
במאי מעולה
סופרת מעולה
שחקנים מעולים
כלכך יפה
סרט מדהים…כל כך מרגש עצוב ונוגע…בסוף הסרט אף אחד לא הצליח לקום מהכיסאות ,ואין רגע אחד של שעמום, מרגש מרגש מרגש!