12 ביוני 2013 בשעה 8:45

"העולם אחרי" – ביקורת

"העולם אחרי". ג'יידן סמית'.

"העולם אחרי" נְהגה בידי כוכב הקולנוע וויל סמית' אך ורק כדי לקדם את קריירת המשחק של בנו הצעיר, ג'יידן. להבדיל מתעלול היחוס המשפחתי הקודם של סמית' האב בעיבוד המחודש "קראטה קיד", כאן איש אינו שומר חסד נעורים לאף מיסטר מיאגי, והסרט נשען מעט מדי על האב, יותר מדי על הבן, ומסביב מרחפת רוחו המקוללת של הבמאי מ. נייט שאמאלאן, שלא הצליח לנפק סרט מוצלח באמת מאז "החוש השישי" ו"בלתי שביר". התוצאה בעיקר גורמת לשחרור אנחה על אורכו הקצר-יחסית (לפחות בימים אלו) של הסרט – 'רק' 100 דקות.

מאז "שבע נשמות" ב-2008, ראינו את כוכב הקולנוע שובר הקופות וויל סמית', מופיע רק פעם אחת על המסך הגדול: "גברים בשחור 3". סמית' הוא כוכב קולנוע חביב, מבדח ונעים למראה, ונחשב לשחקן השחור היחיד שמצליח למשוך צופים לבנים כשחורים לצפות בסרטיו בקולנוע. זה כוח שאין שווה לו, והמתחרה היחיד שלו בקטגוריה הוא דנזל וושינגטון, עם ממוצע הכנסות נמוך בהרבה (ובחירת פרויקטים שונה גם כן). סמית' תמיד מגלם את הבחור הטוב, גם אם יש לו איזו תכונה אחת או רקע היסטורי בעיתיים. ב"עולם אחרי", אנחנו מקבלים כל כך מעט זמן מסך מאת סמית' האב, שלא קשה להתבלבל באשר לסיבה שהוא כן מופיע שם: למשוך קהל לצפות בסרט בו מככב בנו, כדי לשדרג את מעמד ההכנסות של הבן בקופות. לא מדובר בתעלול נבזה, אבל לג'יידן סמית' חסרות (או טרם התפתחו) מרבית התכונות שאהובות כל כך אצל אביו.

סמית' האב בחר בחירה שגויה. אחרי מפגן ההכנסות החלש של "איירבנדר: אווטאר – כשף האויר האחרון" בארה"ב (פספס כמעט ב-20 מיליון דולר את העלות שלו), סמית' חטף את מ. נייט שאמאלאן שביים אותו, להנהיג את "העולם אחרי" שהגה. סמית' התעלם מרצף הסרטים החלשים שניפק שאמאלאן, ובפרט כדאי לציין את "סיינס" ו"הכפר" לצד "איירבנדר", ונתן לטובע המשפט הזכור "אני רואה אנשים מתים" הזדמנות נוספת. שאמאלאן לא התעלה על עצמו.

העלילה נפתחת בקלישאה הגדולה: האנושות כבר לא גרה על כדור הארץ כי… הרסנו אותו. חייזרים באו, ניסו להשמיד, האנושות נמלטה. כל זאת בזכות אחד שגילה את נקודת התורפה של החייזרים: אם לא תפחדו, הם לא 'יראו' אתכם. אותו אחד הוא סייפר רייג' (וויל סמית'). סייפר הוא אמנם מציל האנושות, אבל הוא אינו יודע להפריד בין העולם הצבאי לבין עולמו הפרטי של חיק משפחתו, ואינו מצליח להבין כיצד לנהוג בבנו המתבגר, קיטאי (ג'יידן סמית'). אגב, במקום מפקד דגול ואיש צבא קיצוני, וויל סמית' נראה יותר כמו רובוט נטול לב. קיטאי מצידו, רק רוצה להוכיח את עצמו בפני אביו, ביחוד כשהוא רדוף מזכרונות העבר הקשורים לאחותו.

את הסרט מוביל שחקן צעיר ולכן הוא פונה בעיקר לקהל הנוער בני גילו של ג'יידן. מגבלת הגיל הזו לא הפריעה לבמאים אחרים דוגמת כריסטופר נולן ("האביר האפל") ליצור סצינות אקשן מרתקות, אבל שאמאלאן הצליח לביים רק סצינות מעוררות פיהוק. [ספוילר]הסצינה שבה קיטאי מצליח סוף סוף להבין את כוחו ומתגבר על כל פחדיו, לא מלהיבה ולא מהנית. היא פשוט משהו שהיה צריך לקרות ובסוף קרה.[/ספוילר]

"העולם אחרי". וויל סמית', ג'יידן סמית'.

וויל סמית' עושה מה שהוא יכול כדי לבנות לבנו קריירה, ובוחר לשלב אותו בסרטי אולפנים עתירי תקציב עם פניה לקהל רחב. בכך, הוא מנסה לשחזר את הפריצה הגדולה שלו לקולנוע ("בחורים רעים", 1995) שאיפשרה לו בהמשך לקחת פרויקטים קרובים יותר לליבו ("המרדף לאושר" – גם כן עם ג'יידן, בנו – ו"שבע נשמות"). הוא נוטל על עצמו את תפקיד מקפצת הקריירה, כשם שלו היתה הסדרה האהובה "הנסיך המדליק מבל אייר". בחירה חכמה יותר של במאי לתסריטים בסיסיים ונטולי מקוריות משמעותית, כמו של "העולם אחרי", היתה משפרת את עוצמת המקפצה.

דירוג: